כבר שנה.
כבר שנה עברה מאותו יום שבת נורא, שבת שמחת תורה, שבה באופן בלתי נתפס ובלתי נסלח פלשו אלפי מחבלי חמאס על טויוטות ואופנועים, פוצצו גדול שעלתה מליארדים וטבחו, אנסו וחטפו באזרחי ישראל תמימים במשך שעות רבות.
כבר שנה עברה מאז אותו מחדל צבאי עצום, שלא רק שלא צפה מודיעינית את המתקפה שהיתה ברורה לעיני כל התצפיתניות, חיילי מודיעין בדרג זוטר וגם כמה אזרחים, אלא גם כשל בתגובתו הראשונה בהתמודדות עם התוקפים ביישובים ובמסיבת הנובה, וכשל עוד יותר בהכשלת חטיפתם של מאות אזרחים וחיילים לתוך רצועת עזה.
כבר שנה עברה מאז אותם קריאות לסרבנות, והכאוס ברחובות, בטענת השווא כאילו ישראל הופכת לדיקטטורה פוליטית (בעודה דיקטטורה משפטית כבר למעלה מ-30 שנה…) – סרבנות וכאוס ששיכנעו סופית את המרצחים שזה הזמן המתאים ביותר לטבוח, לאנוס, לשרוף ולחטוף.
אבל דווקא בערב ראש השנה, אנו שואלים – מה נשתנה? – נכון, זו שאלה המקושרת לחג אחר, חג הפסח, אבל השנה, ערב חשבונות הנפש שכולנו חייבים בהם, בחודש הסליחות והרחמים, זוהי השאלה הבוערת.
והתשובה, קצת קשורה לתשובתו של סא"ל איתמר איתם שהתראיין לעיתוננו לפני כמה שבועות, היא שלקח לצה"ל זמן לצבור ביטחון. לקח גם לממשלה לא מעט זמן לעשות זאת. התוצאה? בחודש האחרון ישראל סוף סוף מנצחת.
החיסול הדרמטי של חסן נסראללה בלבנון, אולי הפעולה ההיסטורית החשובה ביותר בתולדות המלחמה הישראלית בטרור הערבי מאז מבצע "אנטבה", הינו שיאו של חודש מופלא של מכות שאפילו תסריטאי הוליווד הטובים ביותר לא יכלו לדמיין, החל במתקפת הביפרים המדהימה, דרך הפצצת מחסני התחמושת של חיזבאללה ופגיעה משמעותית בסד"כ החימוש שלו, עבור בחיסול כל הנהגתו הצבאית הבכירה והבינונית.
זאת, לצד מתקפות אוויריות מרשימות וכואבות בתימן, עירק, סוריה, עזה וכמובן לבנון – מראה עד כמה תחזיותיו הקודרות של אלוף במיל' יצחק בריק ואחרים, לפיה ישראל תתמוטט בהתמודדות רב זירתית, רחוקות מן המציאות.
התבוסתנות, הקריאה לכניעה ולהפסקת אש, כולל של בכירי מערכת הביטחון לשעבר – שלא לדבר על ארה"ב והעולם – מראים את הבעיה בצבא הישראלי במלוא חומרתה. הקונספציה, כמו גם חלק מן הקריאות לסרבנות ולכאוס, אלו של השישה לאוקטובר, עדיין כאן לצערנו.
לפי הדיווח של יעקב ברדוגו השבוע, גם שר הביטחון יואב גלנט, אותו כינה ד"ר מרדכי קידר בראיון המרכזי של "אינדקס העמק והגליל" השבוע כ"עייף נפש", ניסה לשים מקלות בגלגלי המבצע לחיסול נסראללה על ידי דרישה לתאם זאת עם ארה"ב.
בכלל, ארה"ב של ביידן היא בעיה גדולה. ארה"ב של קמאלה האריס עוד עלולה לגרום לנו להתגעגע לביידן, ויש לקוות כי לציבור האמריקני יהיה מספיק שכל ואומץ לבחור את דונאלד טראמפ לנשיא בחודש הבא.
אבל לצד כל ההצלחות הצבאיות האסטרטגיות המדהימות של החודש האחרון, מקננת עוד שאלה שלא מרפה: הראיתם את עוצמת המודיעין הישראלי בפעולות הללו. אלו יכולות מדהימות, שמיתרגמות ליכולת צבאית שתילמד עוד בבתי הספר לאסטרטגיות צבאיות בכל רחבי העולם.
אז איפה לעזאזל הייתם לפני השבעה באוקטובר 2023? פערי המודיעין הללו היו, ויישארו תמיד, בלתי נתפסים ובלתי נסלחים. דם אחינו זועק אלינו מן האדמה, בגלל הפערים הללו.
שנה טובה ומתוקה לכולם, שתסתיים המלחמה בניצחון המוחלט, שישובו החטופים והחטופות לביתם וחיילינו לגבולם!
