השבוע נציין את חג שמחת תורה, שנה עברית שלמה אחרי אותו חג, אותה שבת נוראה, שבה התחולל הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה, בעוטף עזה.
מערכות ההגנה קרסו, הצבא היה משותק ליותר מדי שעות, תמונת המצב היתה מבולבלת ולא ברורה – והרוע הטהור, המזוקק, של עומקי האכזריות הבלתי נתפסת, הנאצית באופיה – השתוללו בתוך קהילות שלמות של ישראלים, מחקו משפחות, שרפו יהודים, אנסו וערפו את ראשיהם.
עוד רבות ידובר במחדל הצבאי והמודיעיני שהובילו לאירועים הקשים, הבלתי נתפסים הללו. גם שנה אחרי, אין אפשרות להבין עד הסוף איך זה קרה ומה בדיוק קרה שם, באותן שעות של חורבן אכזרי ומתקפה נגד כל ערך בסיסי ואנושי.
אבל ללא ספק, פחות משנה אחרי – מצבה האסטרטגי של ישראל, שהחל בנקודה מאוד נמוכה, משופר בהרבה: חמאס הרוס, מנהיגיו מתים, עזה בלתי ראויה למגורים. כן, עדיין יש 101 חטופים בעזה, אבל בפרוס השנה השניה למלחמה, השבתם עקב לחץ צבאי קרובה בהרבה מכל נקודה אחרת בזמן מאז עסקת החטופים הקודמת.
במקביל, בחודשיים האחרונים, סוף סוף מכים מכה ניצחת את הפרוקסי האיראני הגדול יותר: חיזבאללה בצפון איבד את רוב שדירת הפיקוד שלו, לרבות מנהיגיו הבכירים ביותר, רשתות הקשר שלו ממוטטות, ויכולותיו המבצעיות הוגבלו מאוד. שבויים של חיזבאללה מספרים על בריחת מפקדים ועל הפחד מפני צה"ל. בלבנון מדווחים כי ההריסות בביירות גדולות פי 2 מהיקף ההרס שנזרע בבירת לבנון במלחמת לבנון השניה.
ובעוד חיזבאללה מתחנן להפסקת אש, לראשונה במנותק ממה שקורה בעזה, איראן מצטנפת ומנסה להתחבא מפני המכה הישראלית, שעוד תבוא. שערוריית הריגול האמריקני בישראל והדלפת תוכניותיה לאיראן עוד צריכה להתברר, ואכן תתברר במיוחד עם טראמפ ייבחר בעוד שבועיים לנשיאות – אבל גם העובדה שהאיראנים כביכול בכוננות ספיגה, לא תמנע את המכה הצפויה.
שיגור הכטב"מ לעבר בית ראש הממשלה בקיסריה נותן לנו לגיטימציה לפגוע בהנהגת איראן. האמריקנים, בממשלם הנוכחי, מנסים למנוע מישראל לפגוע בתשתיות נפט וגרעין איראניות, אבל לא יוכלו למנוע פגיעה במנהיגות הטרור האיראנית ובמקומות נוספים.
יחד עם הניצחונות האסטרטגיים בשדה הקרב, עוד נכונה עבודה רבה לישראל, בתוך ישראל. התאבדותה של שיראל גולן, ניצולת הנובה, השבוע, בעת שציינה את יום הולדתה ה-22, הוא אות אזהרה לכולנו: צונאמי של פוסט טראומה כבר מתחיל לשטוף את ישראל, ויתגבר לאחר המלחמה.
על ישראל להקים עכשיו גופי חירום וטיפול בעשרות אלפי מקרים כאלו של פוסט טראומה והלם קרב, לא רק אצל הלוחמים שחוזרים מן החזית, אלא כלל האזרחים, ובהם המפונים ונפגעי הטרור.
זוהי אזעקת אמת. בניגוד לאזעקה מפני טילים וכטב"מים, אין לנו דקה להגיע למרחב מוגן, ואין עשר דקות אחריה שאפשר אחריהן לחזור לשגרה. זה זמן פעולה. עכשיו. אתמול. מזמן.
יהי זכרה של שיראל גולן ז"ל, ושל כל נופלי "חרבות ברזל", ברוך.
