ארבעה הרוגים בלבנון, לראשונה מאז הפסקת האש בצפון – ובהם גם סרן במיל' שגיא יעקב רובינשטיין ז"ל, בן 31, מקיבות לביא שבגלבוע. יחד עם שגיא נהרגו רב-סרן (במיל') יבגני זינרשיין, בן 43, מזכרון יעקב; רס"ר (במיל') בנימין דסטאו נגוסה, בן 28, מבית שמש; וכן רס"ל (במיל') ארז בן אפרים, בן 25, מרמת גן.

האירוע התרחש ביום ראשון השבוע בשעות אחר הצהריים, כשכוח המילואים מחטיבה 226 של אוגדה 146, פעל לחישוף המרחב הסבוך ליד הכפר לאבונה בדרום לבנון, עם עבודות הנדסיות, כולל פיצוצים של אמצעי לחימה. הכוח ירד למתחם תת-קרקעי שבו הוסתרו לפי החשד כמה נשקים, ואז אירע פיצוץ גדול שהקריס את אותו בונקר על הלוחמים, שנקברו בהריסות.

כוחות פיקוד העורף פעלו במקום במשך שעות ארוכות כדי לחלץ את גופות החיילים. לא היו פצועים בתקרית. בצה"ל בודקים האם הפיצוץ נגרם כתוצאה ממטען חבלה שהושאר שם, אך גובר החשד שמדובר באמצעי נפץ שהופעל שם בשוגג וגרם לתאונה המבצעית. האירוע מתוחקר, ועדיין נבדקת אפשרות שמדובר במטען של כוחות צה"ל. התאונה אירעה באחת משמורות הטבע המלחמתיות שבצה"ל מכונות "שס"מ".

עם היוודע דבר מותו של רובינשטיין, ההספדים הכואבים התחילו לזרום. המועצה האזורית הגליל התחתון הודיעה כי היא מרכינה את ראשה בעקבות נפילתו של סרן במיל' רובינשטיין. חברו, סגן ראש המועצה דודו ברגר, ספד לו: "שגיא הי"ד היה בחור שקט, צנוע, מופנם ועניו. אהוב על הבריות ואיש חסד. שגיא התנדב במערך רפואת החירום של מד"א בגליל התחתון והציל חיים רבים בקרב הקהילה ובכלל. תמיד חתר לעזור, לסייע ולתת – לכל מי שנדרש".

ההורים דליה ויורם רובינשטיין פרסמו גם דברים לזכר בנם שנפל: "בצער רב וביגון אנו מודיעים על נפילתו של בננו שגיא בקרב בדרום לבנון". רובינשטיין הותיר אחריו גם אח תאום, רועי רובינשטיין. הנהלת בית החולים לניאדו בנתניה שבו עובד רועי בתפקיד אח, הביעה השתתפות בצערו העמוק.

זוהר אוברמן, חבר מקיבוץ לביא, אמר על רובינשטיין ז"ל: "שגיא נולד בפתח תקווה ועבר לגור בלביא בעקבות נישואיו לטל, בת הקיבוץ. הוא אב לשלושה ילדים, שגיא עבד במד"א כפרמדיק בגליל ועבד כמדריך בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ. בשנה האחרונה הוא היה מעל ל-200 ימים במילואים בגבול הצפון ובלבנון. היה אדם מאוד שמח, ציוני, ערכי, פטריוט, אוהב את העם והמדינה. הלך תמיד כשקראו לו, היה תמיד ראשון בתרומה לקהילה ולעם".

אבישי מזרחי, מחנכו לשעבר של שגיא בישיבה התיכונית בפתח תקווה ספד לו: "מה עושים עם הצער הזה אלוקים? תגיד לי, מה עושים עם כל הכאב? איזה אור היה שגיא רובינשטיין, לב רחב, נשמה גבוהה, תמיד נכון, תמיד מושיט יד וראשון לכל סעד ועזרה, מהתלמידים שאפשר לסמוך עליהם שייקחו את האירוע עד הסוף, שייקחו אחריות, שיובילו בנועם ובאהבה.

"ילד שנותן כבוד, שיודע להעניק, שמעריך ומפרגן. הגוף שלי רועד מאז הבשורה הקשה, הלב מסרב להאמין. הייתי מחנך של האיש המופלא הזה בישיבה התיכונית בפתח תקווה, תמונות אין קץ מהשנים המיוחדות הללו חולפות ברגע למול עיניי ואני נזכר בהן בגעגוע. אנשים גדולים חיים ביננו, איזו מסירות והקרבה. הלב שותת ומתבקע, איזו אבידה".

גם ראש ישיבת ההסדר בגולן, הרב יואל מנוביץ', ספד לתלמידו: "שגיא הי"ד, כמה שזה קשה לומר את זה, היה מהפירות המתוקים והיפים ביותר של ישיבות ההסדר. הוא התלבט לאן להתגייס, אבל תמיד אמר: 'מה שיגידו לי – אני הולך'. הייתה בו קשיחות מהולה בצניעות, 'קוליות' טבעית. יצא למסלול מ"כים, הציעו לו קצונה, אבל הוא חזר ל'של"ת קצינים' בישיבה – ללמוד תורה לפני שחוזרים לפיקוד בצבא, מה שבונה את האדם ובכך נעשה מפקד טוב יותר. הוא חזר לגדוד, שירת כמפקד בצנחנים, סיים כסמ"פ וחזר ללמוד עוד בישיבה. אחר כך התחתן עם טל והקימו יחד בית מתוק, מלא ערכים ותחושת שליחות".