לפני כעשרים ושש שנה, כשפרשתי משירות צבאי בדרגת סא״ל ותואר שני מאוניברסיטת חיפה, הפגישו אותי עם דוד לוי שפרש ממשלת נתניהו הראשונה, הקים את תנועת "גשר" והחל לבסס את כוחה בין תומכיה ברחבי הארץ ולהריץ אותם לבחירות המוניציפליות למועצת העיר ולראשות העיר.
דוד לוי, בחוכמת הלב שלו, עם טביעת העין והאינטואיציה החזקה שלו הורה מיד לפתוח סניף "גשר" במגדל העמק והכריז עליי כעל מועמד לראשות העיר ואמר: "אני מזהה את היכולות והפוטנציאל של אלי, הוא ינצח בבחירות ויהייה ראש עיריית מגדל העמק", ואכן זכיתי לנצח את סוזן עמור ז״ל, אשתו של שאול עמור ז״ל שסיים כהונה בת עשרים שנה, ולהיות ראש העיר היחידי מטעם "גשר" שניצח בחירות בארץ.
דוד היה גאה בי.
בחלוף כשנתיים הצטרפה ״גשר״ לליכוד, ניצחתי ארבע מערכות בחירות נוספות ופרשתי לאחר 25 שנות כהונה בתוספת חמישה חודשים בגלל מלחמת ״חרבות ברזל״.
בין דוד לוי לביני נוצרה כימיה מיידית ועוצמתית גם בגלל הרקע המשותף והדומה של המשפחות שלנו שחוו קשיי קליטה עצומים בשנותיה הראשונות של המדינה.
דוד לוי, לא נולד עם כפית של זהב בפה ולא היה נסיך שקיבל דבר מהמוכן, הוא פרץ וסלל את דרכו בדרך לא דרך, שלא היתה סוגה בשושנים, והכל בכוחות עצמו, כוחות עצומים ובלתי נדלים שמקור כוחם נבע מתחושת הצדק והשליחות בשמם ולמענם של העולים מצפון אפריקה ששוכנו בפריפרייה הגאוגרפית והחברתית במדינה שקמה מתוך קיבוץ גלויות.
דוד לוי לא שכח את מקורותיו, הוא היה אציל נפש, מנהיג פורץ דרך ונערץ שהיווה דוגמא ומופת.
הוא לא היה צריך השכלה פורמלית מהיותו בוגר הפקולטה למדעי החיים במגמת חוכמת חיים וחוכמת הלב.
היה איש אחד, מנחם בגין, שראה בדוד לוי מנהיג צעיר עם עתיד מזהיר המפלס את דרכו במעלה ההר לירושלים ואת הלהט שבו בדאגתו לצדק חברתי והעניק לו את הזכות הגדולה להיות שר בישראל, שר הקליטה, בממשלתו הראשונה שאחרי המהפך ובהמשך דרכו כיהן גם כשר השיכון וקידם את פרוייקט ״שיקום שכונות״ אותו נשא בגאווה כמפעל חיים.
דוד לוי, בכל תפקידיו רמי הדרג, העביר מסר של מנהיגות וערכים בהתנהלותו. כמו למשל, מסר של נחישות ודבקות במשימה להוביל ולחולל שינוי מבחינת "יגעת מצאת תאמין", מסר של צניעות ודרך ארץ בהתנהלותו שכללה ויתור על דירת שרד בירושלים ונסיעה כל לילה לביתו בבית שאן ומסר של מי שלא שכח מהיכן הגיע ולא שכח את אלו שאמינו בו תוך שהוא נשאר אותו אדם צנוע, נעים הליכות, אוהב את הבריות, אוהב את המסורת היהודית ואת עם ישראל וארץ ישראל.״
כשאומרים שאין הכרת הטוב וחברות פוליטית, דוד לוי הוכיח שיש: כאשר בנימין נתניהו הקים את ממשלתו הראשונה ב- 1996 הוא לא התכוון לצרף את אריק שרון לממשלתו וכשהדבר נודע לדוד לוי הוא נכנס אליו ואמר: ״אם שרון לא בממשלה גם אני לא אהיה בה״ ורק אז אריק שרון קיבל את תיק התשתיות.
להגיע מהפיגומים באתרי הבניה בעמק אל התפקיד הרם של סגן ראש הממשלה ושר החוץ וכמעט ראש ממשלה בישראל, ואחר כל כמעט לתפקיד נשיא המדינה – נדמה שרק דוד לוי יכול היה לעשות את המסלול הזה. הוא בוודאי היה הראשון שעשה את הדרך ובכך פרץ דרך וסלל את דרכם של רבים אחריו.
דוד ידע שרבים וטובים סברו שיכול היה להיבחר לראש הממשלה או לפחות לקיים את ההתחייבויות והבטחות כלפיו להושיבו על כיסא נשיא מדינת ישראל… המסקנה היא שהמערכת הפוליטית לא היתה בשלה לכך, ושדוד פשוט הקדים את זמנו!
דוד, מורי ורבי, אהבתי אותך אהבת נפש.
הנר שלך אומנם כבה אבל לאור מורשתך והדרך שפרצת וסללת הלכו וימשיכו ללכת רבים וטובים להתבסס בעמדות מפתח בכל תחומי החיים ולהנהיג את השלטון המקומי והמדינה.
אני שומע את שירו של שלמה ארצי ״איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא״ וכבר מתגעגע.
