לימדונו רבותינו ובראשם הרמב"ם ששורש המחלות כלן נמצא בנפש. דבר ידוע הוא שככל שמטפל הוא פסיכיאטר נטו, עיקר עיסוקו בסימפטומים של המחלה. הוא עוסק בבעיה הפיזית ובתיקון הפיזי. יש חוסר או עודף של חומרים במוח והכל אפשר לאזן על ידי כדורים. ככל שהמטפל הוא גם פסיכלוג הוא משתמש בעוד כלים. התורה עוסקת במעמקים של נפש.
בספר התניא כתוב שצריך להפוך את הגוף לטפל ואת הנפש לעיקר. וודאי שיש גוף, אנו לא מתעלמים ממנו. השאלה היא מה נובע ממה. דיכאון לא נובע מחסרון של חומר מסוים במוח אלא צריך לנסח הפוך – שיש חסרון בחומר מסוים במוח בגלל הדיכאון. השאלה מה עיקר ומה טפל.
וודאי שחלק מהבעיות נפתרות כאשר האדם ישן טוב, אוכל טוב (מכל אבות המזון) עושה כושר ושומר על סדרי חיים בריאים. אולם פעמים רבות עיקר התיקון נמצא במישור הנפשי.
פרשת השבוע עוסקת בנגעי הצרעת ופותחת אותנו לעולם הטומאה והטהרה. הטומאה אינה אחידה יש בה סוגים שונים ומדרגות שונות. המת הוא אבי אבות הטומאה ולמטה ממנו אבות הטומאה שהם השרץ ושכבת זרע וטמא מת.
ישנם סוגי טומאה נוספים: נידה, זב וזבה נבלה וכן טומאת נגע הצרעת באדם בבגדים ובבתים. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (ב,ס) כתב שהסיבה המשותפת לכל הטומאות היא המוות. הטומאה היא סילוק של חיים והתמעטות של כוחות חיים. באדם שמת או בהמה חיה ושרץ שמתו ניכר שהחיים שלהם נשללו והשלילה הזו יוצרת טומאה.
גם טומאת הזיבה שכבת הזרע והנידה אלו טומאות הנובעות מהאפשרות של היווצרות חיים חדשים שנשללה ונפסדה. הנגעים המופיעים בפרשתנו באים כתוצאה מכוח של חיים שהתפרץ בצורה קיצונית ובכך חסם ושלל את ההופעה של כוחות חיים אחרים. המצורע חשוב כמת והאיבר הנגוע בצרעת נחשב כמת.
הנגעים אלו מחלות רוחניות. לא הולכים אתם לרופא המשפחה אלא לכהן. אלו ביטויים חיצוניים גופניים, לליקויים מוסריים חמורים. כל חטא הוא יציאה של כוח מהגבול שלו, מהמטרה שלו. החוטא מחטיא את המטרה. הגמרא (ערכין טז.) אומרת שעל שבעה דברים נגעים באים: "על לשון הרע, על שפיכות דמים, על שבועת שווא, על גילוי עריות, על גסות הרוח, על הגזל, ועל צרות העין".
הופעת הצרעת אצל החוטא דומה לעליית חום הגוף אצל החולה. תפקיד הצרעת להודיע לאדם שמשהו משובש בבריאותו ושעליו לטפל בעצמו ואם לא מחלתו תתפתח והיא עלולה לסכן את חייו. החום של החולה הוא חסד מהבורא לטובתו של החולה וכך לפי הרמב"ם יש לראות את הנגעים שיש להם תפקיד של התראה להודיע לאדם שמשהו משובש אצלו מבחינה מוסרית, כוחות חייו אינם מאוזנים ועליו לטפל בעצמו. הנגע מעורר את תשומת לבו של האדם שיש צד באישיות שלו שדורש תיקון וזה התחלת הניקיון.
הרמב"ם מתאר שהצרעת מתפתחת מן הקל אל הקשה והיא לא תוקפת את האדם מיד במלוא חומרתה. תחילה היא מתגלה בקירות הבית אחר כך בכלי הבית אחר כך בבגדים ורק לבסוף היא מגיעה לעור הגוף.
לפי ההלכה ישנם ארבעה מראות נגעים בגוף האדם המפורטים בפרשתנו. אלו ארבעה סוגים של צבע לבן שמתפשט בעור. הכהן צריך לפסוק אם זו מחלה עמוקה או רק התחלה של משהו.
במדרש (ויקרא רבה טו) מובאת הקבלה בין ארבעת המלכויות לארבעת סוגי הצרעת: "שאת זו בבל, ספחת זו מדי, בהרת זו יוון, נגע צרעת זו אדום". המהר"ל מסביר שארבעת המלכויות אלו ארבעה כוחות הפועלים בעולם. בבל היא כנגד הכוח הנפשי של האדם, פרס ומדי כנגד העושר והגוף, יוון כנגד השכל והחכמה ומלכות אדום כללת את כל הכוחות שקדמו לה יחד. הנגעים נוצרים כתוצאה משימוש לא נכון וניתוק של החלקים הללו שנמצאים בקרבנו, משורשם ומטרתם.
יש מחלה רוחנית שנוצרת על ידי שימוש לא נכון בגוף ויצריו, יש מחלה רוחנית שנוצרת על ידי שימוש לא נכון בנפש ובמידות של האדם, ויש מחלה רוחנית שנוצרת על ידי שימוש לא נכון בשכל. בעל ה"לשם שבו ואחלמה" כותב שהעולם בנוי בצורה כזו – שכוח מופיע בתחילה בצורה שלילית ורעה ורק בסוף הוא מופיע בצורה מתוקנת.
הרע מופיע את הכוח בצורה חזקה וקיצונית ללא גבולות וללא התחשבות בכוחות אחרים לעומת הטוב שמגביל אותו ומאזן אותו. כאשר כוח מופיע בעולם ללא הגבלה והכוונה, זה המקור להופעת הנגע.
גם בתוכנו פנימה- הנגעים מופיעים כאשר אנחנו נותנים לחיים הטבעיים לזרום ללא הכוונה והגבלה. ישראל באים לתקן ולרומם את המציאות הטבעית, להפוך את הניתוק שקיים בעולם לתיקון ואת הנגע לעונג.
התיקון לא נעשה על ידי החסימה והמלחמה בכוחות אלא בהעלאתן. תיקון זה להפוך את אותה אנרגיה שלילית – לעוצמה חיובית בונה. להיות אדם, להביא את העולם האנושי לידי ביטוי זה שכל העולם הטבעי עובר עיבוד וסידור מחדש. זה טבע אחר, לא טבע עיוור שמתפרץ ללא גבולות.
בהשראתו של המהר"ל ניתן לפתח ולהרחיב את המחלות שאליהן רומזת התורה, וגם אנחנו בכוחנו הדל ננסה לתת כמה דוגמאות. הצרעת העזה ביותר היא הבהרת (יוון, שכל). שימוש לא נכון בשכל זה שאדם חושב שכל האמת רק אצלו ואין מי שמבין יותר ממנו. הוא מוריד הכל אליו.
בהרת זה שהכל בהיר, מה שהאדם לא מבין לא קיים. צרעת נוספת זה ה"שאת" (בבל,נפש) – להיות נישא, להתרומם. זוהי מחלת הגאווה. עיקר תיקון הנפש זה תיקון האגו.
הנביא ישעיהו אומר על נבוכדנצר מלך בבל "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה" "אעלה על במותי עב אדמה לעליון".
הגאוותן חייב להיות בראש, חייב להרגיש כל הזמן את היתרונות שלו ושהוא מעל כלם. אם הוא לא בראש הוא מרגיש סכנה קיומית, הוא נכנס ללחץ. הוא מרגיש צורך להשפיל ולדכא את כלם כדי להיות ראשון. כאשר הוא שם לב שאין לו יתרון על אחרים או שלמישהו יש יתרון יותר ממנו הוא שבור ומרוסק. הגאוותן גם לא מסוגל לקבל ביקורת כי ביקורת זה איום קיומי, זה אומר שהמקום שלו בצמרת מתערער. זה סדק בתדמית הדמיונית המושלמת שלו. זה חוסם את כל היכלת להתקדם באמת. צרעת נוספת זוהי ה"ספחת" (מדי, גוף).
שימוש לא נכון בגוף זה ההיגררות אחרי התאוות – תאוות הממון ושאר התאוות הגופניות. האדם מתמכר לחלקים הנמוכים שלו. כדי להרגיש חיות, הוא זקוק כל הזמן לספח לאישיות שלו דברים מבחוץ. הפנים נעשה לא רלוונטי כי לא משנה מיהו האדם באמת – העיקר זוהי ההרגשה והתחושה החיצונית שהאדם יצר לעצמו באמצעים מלאכותיים.
האדם נעשה משועבד ומכור לתחושות הגופניות והוא יעשה הכל כדי לספק לעצמו עינוגים מגוונים וחוויות מרעישות, שיכסו על הריק הפנימי שלו. כל הגודל והעומק של צלם האלוהים שבאדם נעשה משועבד לצדדים הבהמיים. האדם כל הזמן במרדף וסיפוח של דברים חיצוניים מתוך מחשבה שזה מה שיעניק לו שמחה ואושר וישקיט את תאוותו. המעמד החברתי שלו לא מטריד אותו והוא לא חושב שכל האמת אצלו. הוא חולה במחלת התאווה.
למשל: אדם לא קיבל קידום בעבודה, הוא מתוסכל, עצוב, מגיע הביתה פותח חבילת גלידה גדולה ואוכל ללא הפסקה. הוא ציפה לקבל טוב פנימי, הוא ציפה שיעריכו את העבודה שלו. הוא לא הצליח לקבל עונג פנימי אז הוא פונה לתחליפים יותר קלים ומהירים שלא דורשים מאמץ שיספקו לו תחושה חיצונית של עונג. זהו עונג של כמה רגעים שאדם בורח אליו.
במקום לקבל תענוג מהצלחה בעבודה, משכר שמגיע לו בצדק, הוא מקבל תענוג מתאוות אכילה, שתיית אלכוהול או אתרים לא צנועים באינטרנט. כתוצאה מזה החלקים בנפש שגדלים ומתחזקים אלו החלקים החיצוניים והפרזיטים של האדם. האדם מתרגל שזה הפתרון לכל קושי ולכל ציפייה שלא התממשה.
החלקים הטובים הפנימיים – שעובדים כדי להשיג הישגים, שמחפשים חוויות עמוקות יותר ועדינות יותר נחלשים. במסגרת מצומצמת זו לא נוכל להרחיב על דרך התיקון הפנימית של הנגעים, אבל למדנו שהדרך לחיים מאושרים היא להעמיק פנימה, להתחדש, "לתקן עולם במלכות שדי" – תיקון שמתחיל מהתיקון של העולם האישי שלנו.
כדורי הרובה שפספסו – מעשה ידי האל – רק במילימטרים את מוחו של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, עלולים להצליח במטרתם כאן בירושלים. ההסתה החמורה והמטורללת נגד טראמפ ונתניהו, אשר לה מאפיינים דומים מאוד, ואשר הסתיימה בנס במקרה של הראשון, עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית כתובה מראש כאן בישראל. עיצרו את הטירלול לפני שיהיה מאוחר!
האמנם למדנו משגיאת העבר של האכלת המפלצת בתמורה לשקט, שהתפוצצה בשבעה באוקטובר? ההפגנות והשביתות מראות שיש חלקים גדולים בחברה הישראלית שעוד לא הפנימו את הלקח
הפיכת ראש הממשלה הנבחר לאויב העם וההסתה הפרועה נגדו היא קדימון לפשיזם של סתימת פיות ודיקטטורה מפני אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
ח"כ לשעבר, האלוף דיין, יו"ר "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל, מדבר על המלחמה בעזה, על ההבדל בין אחריות לאשמה, על המתח בין הדרג הלוחם לבין הפיקוד העליון של הצבא, וגם על ההיערכות לכניסה מחדש לפוליטיקה במסגרת הליכוד. עם שורשים עמוקים הנטועים בעמק בו גדל והתחנך, במושב היוגב, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, מדבר באופן טבעי על ענייני צבא וביטחון, אבל דווקא ההתנסות כיו"ר מפעל הפיס נשיא מייסד של כנס שדרות לחברה וחינוך, מושכת אותו לתחום החינוך: "לא פחות חשוב מענייני הביטחון"
עיריות מגדל העמק, עפולה ונוף הגליל לא השתתפו בשביתה הפוליטית של ההסתדרות, אולם המועצות האזוריות עמק יזרעאל ומגידו כן השתתפו, ולו באופן חלקי. נראה כי גם בעניין זה, ההתנהלות היתה כפופה לנטייה הפוליטית של ראשי הרשויות השונים
מחלוקת בין העירייה לבין יו"ר האופוזיציה אלגריה בן קסוס על גביית תשלום עבור כרטיסים למופע סיום הקיץ, לאחר שבשנים קודמות היה מדובר באירוע חינמי. סלע המחלוקת – האם המשטרה הורתה לגבות תשלום עבור האירוע, או רק הורתה על כירטוס לצורך הגבלת מספר הבאים למופע?. בן קסוס: "אנו יודעים מי החליט לגבות את הכסף בעירייה". העירייה: "הוראות המשטרה מדברות בעד עצמן, 3,000 איש נהנו מהמופע, רובם בני העיר"
