שבת הגדול זוהי השבת שלפני פסח. ישנם טעמים שונים אצל רבותינו מדוע השבת נקראת שבת הגדול: הטור (סימן תל) כתב שזה על שם הנס הגדול שנעשה בו. ביום זה ה' ציווה אותנו לקחת את אלוהי מצרים, ולקושרו למיטה לצורך הקרבתו לקרבן הפסח.
כל אחד היה צריך להתגבר, ולקחת בעצמו את השה ללא פחד, וכאשר אדונו המצרי היה שואל אותו למעשיו, לענות לו, שבכוונתו לשוחטו לשם קרבן פסח. הטור הוסיף "והיו שיניהם (של המצרים) קהות על ששוחטים את אלוהיהם ולא היו רשאים לומר להם דבר". בפשטות הנס היה שהמצרים לא העזו לפגוע בעם ישראל, כיוון שלאחר המכות נפל עליהם פחד. התוספות במסכת שבת (פז:) הביאו מדרש שמתאר נס אחר שקרה בשבת הגדול.
המדרש מתאר שכאשר ישראל לקחו את השה, התקבצו המצרים ושאלו אותם למעשיהם. בני ישראל הסבירו להם שהקב"ה עתיד להרוג את בכורי מצרים ולפסוח על בכוריהם. המדרש מתאר שהבכורים הלכו לאבותיהם ולפרעה ודרשו שישחררו את ישראל. פרעה לא הסכים, ואז הבכורות שחששו לחייהם החלו להילחם, ועל אותה התקוממות כתוב בתהילים "למכה מצרים בבכוריהם"- והכוונה למכה מצרים על ידי בכוריהם המתקוממים.
בפשטות הנס הוא שמתו הרבה רשעים, בעקבות סכסוך פנימי בין הבכורות המצריים – לפרעה. אם אלו הניסים לא ברור מדוע צריך לעשות להם זכר? מדוע דורי דורות עם ישראל קורא לשבת הזו שבת הגדול? וכי לא היו במצרים ניסים גדולים יותר מהניסים הללו ואנו לא עושים להם זכר ביום שהם נעשו? ומה זה אומר לנו? נדמה שההבנה היא עמוקה יותר.
שבת הגדול אינה באה לומר שהקב"ה גדול ועושה ניסים גדולים- זה פשוט. שבת הגדול באה להזכיר לנו שאנחנו גדולים, שיש בנו גודל. היא באה לחזק את האמונה שלנו בעצמנו, שאנחנו מסוגלים לגבור על הפחדים שלנו ולחיות את החיים בגדלות.
הפסיכלוגים אומרים, שחוויות שאדם חווה, נחקקות בנפשו לעשרות שנים, גם אם הוא לא זוכר אותם. לכן אין יותר טבעי, שעם של עבדים קשי יום, מלאי חרדה לגורלם וקיומם, לא יהיה מסוגל לעשות מעשה, שיקומם עליו את האדונים המצריים.
עם שראה בעיניו את האכזריות, והתת אנושיות, שחווה את ההשמדה האיומה של "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", עם שזהותו העצמית כמעט נמחקה לחלוטין, יזדעזע מלפעול נגד פרעה. אולם העם מתגבר, ועושה מהלך ראשוני של חירות והוצאת הגלות מתוכו.
הוא לא מתיירא לפגוע בדבר המקודש ביותר למצרים ולהבהיר לכולם שהוא בן חורין. היו הרבה ניסים גדולים במצרים, אבל רק עכשיו התחילה הגאולה הפנימית, זקיפת הקומה של ישראל והיציאה מעמדה של עבדות וקטנות, לעמדה של חירות וגדלות.
אין עבד אלא מי שכפוף ברוחו לאחרים ומשעה שיצא משעבוד הנפש הוא כבר לא עבד במהותו למרות שגאולת גופו החיצונית עדיין לא התרחשה. שבת הגדול זה הצעד שאנחנו עשינו כדי להוציא את מצרים מתוכנו וזה הצעד שחלק מהמצרים העזו לעשות כדי להוציא את פרעה מתוכם.
זוהי הפעם הראשונה שבה מתחילה התעוררות מצרית נגד פרעה ואומץ לב של עבדים יהודים לשחוט את אלוהי מצרים. מצרים כמעט נחרבה בעקבות המכות, אבל איש לא העז לפצות פה, לעשות מעשה, ולפעול נגד פרעה.
השחרור מהעבדות השלילית זהו השלב ראשון ביציאה לחירות אולם זה לא מספיק שכן חירות אינה רק העדר עבדות. יש לחירות גם תוכן חיובי והוא גילוי העצמיות. גילוי זה אינו נוצר מאליו על ידי הסרת העול בלבד. חופש בלי בירור עצמי וחשיפת רצון עצמי אין לו תוכן, אין לו מהות.
להיות בן חורין פירושו להיות בעל אישיות עצמאית בוחרת, שמסוגלת לחיות את החיים מבפנים החוצה ולא להיכנע לתכתיבים חיצוניים וזרים. לכן תחילתו של תהליך החירות החל ביציאת מצרים בשחרור מהשעבוד הפנימי והחיצוני והסתיים במתן תורה – גילוי התוכן הפנימי שקיים בנו. התורה באה לעזור לנו לחיות חיים גדולים, להיות מחוברים למטרות גדולות ולחשוף את צלם אלוהים שנמצא בתוכנו.
עם ישראל עוסק בגודל שנמצא באדם. ישנם דתות שמדברות כל הזמן על גדולת האל וכוחו הכביר והחזק אך הן משאירות את האדם קטן ושפל. בלי לעסוק בצלם אלוהים האדם לא באמת מתרומם ומשתנה מההתבטלות שלו כלפי האל.
צריך שהאדם יחשוף ויגלה את השייכות שלו לגודל, את הרצונות הגדולים שנמצאים בתוכו, את הערכים שחרוטים על לבו. לכן אמרו חכמים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". גם בחיינו הפרטיים, פעמים שאנחנו משועבדים ל"מה יגידו" ו"מה יאמרו" ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו עושים מה שכלם עושים למרות שלא רצינו לעשות…
פעמים שאנחנו מפחדים ללכת עם האמת הפנימית שלנו עד הסוף, נגד הזרם, כי המציאות נראית רחוקה ממנה. פעמים אנחנו לא מספיק מאמינים שאנחנו מסוגלים להיות נאמנים לרצון שלנו ולחיות את חיינו מתוכו. אנו עושים רק מה שאנחנו חייבים כדי לשרוד ולא מקשיבים פנימה למה שבאמת מתאים לנו ומשמח אותנו.
פעמים מתגברים עלינו קולות של ייאוש שאין לנו סיכוי, שלא נצליח. "העולם יישאר אותו עולם". מחשבות שליליות מתגברות עלינו – שאפילו את עצמנו לא נצליח לתקן, כי אנחנו לא מסוגלים לעמוד נגד היצרים והתאוות, לא מסוגלים לשנות הרגלים, ואולי עדיף לנו להישאר קטנים, במקום המורגל, המוכר, ולא ליצור מהפכות ושינויים בחיינו.
וכך אנחנו נשארים כנועים, קטנים וחסומים מלגלות את השאיפות הגדולות שבקרבנו, להיות עד הסוף מי שאנחנו באמת. הפחדים חוסמים את הכישרונות והחיים המיוחדים שיש בנו מלפרוץ ולהתגלות. עיקר הגלות זה שאנחנו נמצאים במהלך של הישרדות. האני שלנו חסום ואנו לא מבטאים אותו עד הסוף.
אנו עוצרים את עצמנו מלהיות מה שאנחנו, מה שאנחנו רוצים באמת להיות. אדם יכול להימשך אחרי כל מיני לחצים, השפעות תרבותיות חיצוניות וחשבונות חיצוניים ולשכוח את עצמו. אדם לא עובד בשביל לעשות כסף, הוא מקבל כסף שיאפשר לו להיות מה שהוא ולעבוד בעבודה שהוא אוהב.
פעמים צריך אומץ לשים את הכל בצד ופשוט להיות מה שאנחנו. להפסיק להיכנע לתכתיבים חיצוניים, למה שכלם מצפים מאתנו ולמה שנראה כרגע הכי משתלם חיצונית. שבת הגדול קוראת לנו להתנער מהמחשבות הללו, להאמין שאנחנו יכלים לגדול, יכלים לשנות, יכולים לצאת לחירות אמתית.
שבת הגדול זה הצעד הראשון שהעזנו לעשות נגד כל הלחצים והפחדים כדי לצאת ממעגל השעבוד ולהתחיל לצעוד לעבר המימוש של החלומות שלנו. שבת הגדול מלמדת אותנו שכל הניסים שנראה לא יעזרו לנו להוציא את מצרים מתוכנו אם לא נהיה שותפים.
אין הישגים פנימיים אמתיים ללא גבורה, אין יציאה ממעגלי ההתמכרות ללא מאמץ. עד לציווי על משיכת אלוהי מצרים להיות יהודי לא היה משהו שצריך לעשות ולהתאמץ למענו. לקחת את השה ולמרוח את המשקוף בדמו, זה להכריז שאנחנו יהודים ושאנחנו לא עבדים, אנחנו לא עושים מה שאומרים לנו – אנחנו בני חורין.
כאשר פרעה הציע לישראל להישאר במצרים ולזבוח לה' שם, ענה לו משה "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?". זה היה ברור שמדובר בסכנת חיים. ולמרות זאת עם ישראל מעז לבסוף לקחת את השה ולשחוט אותו לעיני כל מצרים. שבת הגדול זה התנועה והתזוזה שלנו בדרך החוצה.
יציאת מצרים זה שהיינו במקום הכי חשוך, הכי לא אנושי, והצלחנו להשתחרר ממנו ולבנות משהו חדש. מהיציאה הזו שאבנו כוחות בכל הדורות ובכל הגלויות, שאפשר לגבור על החושך, גם שהוא נראה חזק, שולט ומכתיב את כל מה שקורה במציאות.
המעצמות הגדולות והמפחידות בעולם שלטו בנו, ועשו בנו כרצונן. שואות איומות עברו עלינו, אך הכל חלף מהעולם ואנחנו כאן חיים וקיימים וממשיכים לשיר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". האמונה שלנו – שנראתה מאוד תלושה – שנחזור לארץ ישראל ולירושלים, ניצחה.
העזנו, האמנו שאנו מסוגלים בעזרתו התמידית של ה' אלוהינו לחזור ולהתקבץ מכל קצוות תבל, להתיישב בארצנו ולבנות בה מדינה. דווקא בעת הזו אסור לנו לעצור אסור לנו להסס, לפחד ולחקות חיקויים זולים את התרבויות האחרות שקיימות בעולם. כבנים של אברהם יצחק ויעקב יש לנו אור גדול וייחודי להאיר בעולם.
עוד דרך ארוכה לפנינו לבנות חברה ערכית, ותרבות אנושית פנימית ועמוקה מכל מה שמצוי כיום במרחב האנושי. אנו שייכים לעם גדול עם חלומות ייחודיים. עלינו להאמין בעצמנו שאנו מסוגלים לחיות את החיים הגדולים של עם ישראל, לחיות את התורה.
אנחנו צריכים לומר את האמת שלנו ולא לחשוש ממה יגידו. לא לפחד לומר שארץ ישראל היא ארצנו, כי ה' נתן לנו אותה, והיינו פה לפני שהיו בעולם נוצרים ומוסלמים. לא להתבייש בתורה שלנו, בחכמתם הגדולה של חכמינו.
חכמים נתנו טעם נוסף מדוע נקראת השבת "שבת הגדול" – על שם ההפטרה העוסקת בגאולה העתידה בה כתוב: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". יציאת מצרים והגאולה העתידה זה התחלה וסוף של תהליך אחד ארוך של יציאת האנושות לחירות.
עלינו לזכור שהעם שלנו, הוא הפלא ההיסטורי הגדול ביותר, שבכוח אמונתו ותקוותו, ניצח את כל החוקים הוציא את האנושות מחשכה לאורה ועוד עתיד להאיר את האנושות כלה לאור גדול "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
כדורי הרובה שפספסו – מעשה ידי האל – רק במילימטרים את מוחו של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, עלולים להצליח במטרתם כאן בירושלים. ההסתה החמורה והמטורללת נגד טראמפ ונתניהו, אשר לה מאפיינים דומים מאוד, ואשר הסתיימה בנס במקרה של הראשון, עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית כתובה מראש כאן בישראל. עיצרו את הטירלול לפני שיהיה מאוחר!
האמנם למדנו משגיאת העבר של האכלת המפלצת בתמורה לשקט, שהתפוצצה בשבעה באוקטובר? ההפגנות והשביתות מראות שיש חלקים גדולים בחברה הישראלית שעוד לא הפנימו את הלקח
הפיכת ראש הממשלה הנבחר לאויב העם וההסתה הפרועה נגדו היא קדימון לפשיזם של סתימת פיות ודיקטטורה מפני אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
ח"כ לשעבר, האלוף דיין, יו"ר "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל, מדבר על המלחמה בעזה, על ההבדל בין אחריות לאשמה, על המתח בין הדרג הלוחם לבין הפיקוד העליון של הצבא, וגם על ההיערכות לכניסה מחדש לפוליטיקה במסגרת הליכוד. עם שורשים עמוקים הנטועים בעמק בו גדל והתחנך, במושב היוגב, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, מדבר באופן טבעי על ענייני צבא וביטחון, אבל דווקא ההתנסות כיו"ר מפעל הפיס נשיא מייסד של כנס שדרות לחברה וחינוך, מושכת אותו לתחום החינוך: "לא פחות חשוב מענייני הביטחון"
עיריות מגדל העמק, עפולה ונוף הגליל לא השתתפו בשביתה הפוליטית של ההסתדרות, אולם המועצות האזוריות עמק יזרעאל ומגידו כן השתתפו, ולו באופן חלקי. נראה כי גם בעניין זה, ההתנהלות היתה כפופה לנטייה הפוליטית של ראשי הרשויות השונים
מחלוקת בין העירייה לבין יו"ר האופוזיציה אלגריה בן קסוס על גביית תשלום עבור כרטיסים למופע סיום הקיץ, לאחר שבשנים קודמות היה מדובר באירוע חינמי. סלע המחלוקת – האם המשטרה הורתה לגבות תשלום עבור האירוע, או רק הורתה על כירטוס לצורך הגבלת מספר הבאים למופע?. בן קסוס: "אנו יודעים מי החליט לגבות את הכסף בעירייה". העירייה: "הוראות המשטרה מדברות בעד עצמן, 3,000 איש נהנו מהמופע, רובם בני העיר"
