בפרשת השבוע התורה מלמדת אותנו "אל תפנו אל האובות והידעונים אל תבקשו לטומאה בהם… מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". הגמרא בקידושין (לב:) מסבירה שהפסוק מלמד אותנו את החיוב לכבד אדם זקן בשנים ("מפני שיבה תקום") וכן את החיוב לכבד תלמיד חכם – אדם זקן בחכמה ("והדרת פני זקן"). וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך שצריך לכבד תלמידי חכמים המלאים בתורה וחכמה (אפילו צעירים) ואנשים זקנים (בתנאי שאינם רשעים).
הפסוק מלמד אותנו לשים בראש את הזקנים והחכמים. התורה אוסרת עלינו ללכת בדרכי הגויים. דרכם של הגויים לפנות ברגעים של התלבטויות חשובות בחיים, וכן ברגעים של קושי ומשבר לקוסמים והמכשפים, התורה מצווה אותנו לפנות אל הזקנים ותלמידי החכמים. מהם נקבל עצה עמוקה שקולה ונכונה. הם האלטרנטיבה היהודית למגידי העתידות למיניהם.
התורה קשרה את הזקנה לחכמה. ספר החינוך (עשה רנז) מסביר שהתורה קראה לחכם זקן מפני שהאדם החכם שלמד הרבה למרות גילו הצעיר ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שניו. התורה השוותה את החכמה הטבעית וניסיון החיים של הזקן, לעושר הידיעות והחכמה השכלית של החכם.
בפוסקי ההלכה יש דעות לגבי גילו של הזקן שאנו מחויבים לכבדו: יש אומרים שהכוונה לגיל שישים ויש אומרים שהכוונה לגיל שבעים. רש"י הסביר שהידור הכוונה לא לשבת במקומו של הזקן, לא לדבר במקומו ולא לסתור את דבריו.
הרמב"ם פסק בהלכות תלמוד תורה (ו,ח) שצריך גם לקום בפניו: "מי שהוא זקן מופלג בזקנה אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד, עומד בפני הזקן המופלג בזקנה… ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו שנאמר מפני שיבה תקום".
הכבוד שאנו רוכשים לזקנים אינו בשבילם. הם לא זקוקים לכבוד זה. זה גם לא בגלל הרחמנות שלנו על החסרונות שלהם, חוסר היכלות הפיזיות ושאר החולשות והמגבלות שלהם. הכבוד הוא בשבילנו שיבנה בקרבנו סולם ערכים נכון. שנדע להעריך את הדברים שבאמת חשובים בחיים.
מי שרוכש כבוד לזקנים ניגש בענווה והכנעה לדורות הקודמים. הוא אינו מנותק ותלוש. הוא מחובר לשורשים. מי שרוכש כבוד לזקנים יזכה ללמוד דרכי חיים ממי שגדול וחכם ממנו. בזכות מצווה חשובה זו נצליח להתקדם באמת, להיות אנשים גדולים ולפתח חברה ערכית וקדושה.
פרשת השבוע פרשת קדושים פונה אלינו להקים חברה קדושה: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו". הציווי לא נאמר ליחידי סגולה, אנשים רוחניים או נזירים אלא לכלל החברה. גם אנשים פשוטים כמונו צריכים לשאוף לחיות בחברה קדושה.
חברה שמעריצה כוח, כסף, יופי, פרסום, ותאוות גופניות, איננה חברה קדושה. חברה שמעריצה חכמה ותבונה, עומק ורגישות, ערכים, עולם פנימי ומידות אציליות היא חברה קדושה. שאנו בוחרים לשים במרכז את הזקנים והחכמים, זה מרים ומקדש אותנו.
בספר משלי לימדנו שלמה המלך (כז,כא): "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו". אם רוצים לדעת את הערך האמתי של האדם הניצב בפנינו, אם רוצים לתהות על קנקנה של החברה שבה אנו נמצאים, צריך לשים לב את מי היא מהללת. את מי היא מחשיבה ובמי היא מזלזלת?
מי הם כוכבי התרבות שלה? מי מוביל את החברה ומנהיג אותה – היפים והצעירים או הזקנים והחכמים? הדוגמניות כוכבי הספורט והסרטים או אנשים אציליים ועמוקים בעלי אישיות קורנת ולב טוב? שחקנים בעלי גוף שרירי וחטוב או מדענים פורצי דרך ואנשי תורה בעלי ראיה רחבה ושיקול דעת אמיתי ומאוזן?
התורה מלמדת אותנו שניתן למדוד את ערכה של החברה לפי יחסה אל הזקנה. בחברה הישגית ותועלתית, הרואה בגוף והנאותיו את עיקר החיים, הזקנים נחשבים למתים. הזקנים איטיים, חלשים ולא יצרניים ומהווים נטל על החברה. חייהם מיותרים. הצעירים מסתכלים עליהם מלמעלה כי הם יותר חזקים ויותר מסוגלים "לעשות חיים" – לחוות חוויות חושניות ועוצמתיות.
כיוון שהחיים הם חיי הגוף בתקופת הזקנה כל מה שנחשב לחיים הולך וכלה. הזקנים מצטיירים כחסרי חיים וחסרי ערך. בנוסף לכך בעולם המודרני הזקנים אינם מעודכנים בכל חידושי המדע, הטכנולוגיה והמיומנות המקצועית, והם אינם יודעים להתאים את עצמם לטכנולוגיות המשתנות מידי יום. בחברה זו העולם שייך לצעירים והזקנים חשובים כמתים וממילא המאבק נגד הזקנה הופך למאבק קיומי.
מוצרי טיפוח וניתוחי פלסטיקה לשמירה על היופי ודברים נוספים שמטרתם לדחות את הזיקנה נעשים למוצרים חשובים והכרחיים שבאים לדחות כמה שיותר את תקופת הזקנה מלהגיע.
בחברה ערכית הרואה את הגוף רק כמעטפת לאישיותו האמיתית של האדם, נחשבים הזקנים לנכס. הם מביאים ברכה רוחנית, עולם רוחני עשיר, חכמת חיים וניסיון חיים לחברה. דווקא בגלל שכוחותיהם החומריים ותאוותיהם נחלשות, מתגברת בהם העוצמה הפנימית הרוחנית. הם מואסים בדברים טפלים וחיצוניים שפעמים נראים בעיני הצעירים כדברים חשובים. הם מסתכלים בפרספקטיבה אחרת על החיים.
בתקופה הקדומה הייתה ההתנכרות לזקנה שכיחה וקשה עד שהביאה זקנים רבים לשים קץ לחייהם או למות בידי קרוביהם. לפי ההלכה היהודית, יש לכבד כל אדם זקן, גם מי שלא למד תורה ואפילו זקן גוי. אדם זקן עבר מלא חוויות בחייו. הוא מבין יותר לעומק מהם החיים. מה עיקר ומה טפל.
הגמרא מספרת שרבי יוחנן היה קם בפני אנשים זקנים עמי ארצות. ששאלו אותו לפשר הדבר הוא אמר בארמית: "כמה הרפתקי עברו עלייהו דהני"- כמה מאורעות ומקרים עברו על האנשים האלה. רש"י כתב: "הרפתקי – מקראות וצרות וראו ניסים הרבה ומופתים". לאדם זקן קרו הרבה דברים. וודאי גם עברו עליו צרות ורגעים לא פשוטים והוא התמודד. הוא למד וחווה על בשרו הרבה דברים. ייתכן שהוא שם לב להשגחה הפרטית שליוותה אותו בכל מיני רגעים ולדברים נוספים שהוא יוכל לספר לנו. נוכל לקבל ממנו הרבה תובנות לחיים.
הרלב"ג בפירושו לתורה הדגיש שהשומע לזקן ינצל מהרבה פגעים וטעויות שהיו צריכים לבוא עליו. הכלי יקר כתב: "אלא וודאי שטעם כיבוד השיבה הוא בעבור החכמה המצויה בהם יותר מבזולתם כמו שנאמר "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה". לכן התורה מצווה אותנו (דברים לב) "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".
דוד המלך מעיד על עצמו "מזקנים אתבונן" והטעות הגדולה שמדגיש הנביא שעשה רחבעם נכדו שממנה החלה ההידרדרות שלו היא (מלכים יב,ח): "וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר יְעָצֻ֑הוּ וַיִּוָּעַ֗ץ אֶת־הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר גָּדְל֣וּ אִתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָעֹמְדִ֖ים לְפָנָֽיו". הגמרא אומרת (מגילה לא:) "אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה – סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בניין, ובניין נערים סתירה".
הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל הסביר (חכמה ומוסר עמוד קפ) שאין הפירוש שלאדם צעיר אין שכל ולאדם זקן יש שכל. כוונת חכמינו היא שהזקן כבר התנסה בעבר ונכשל בדברים רבים לכן הוא יודע ממה להישמר. בנוסף לכך כוח התאווה שלו חלש והוא משוחרר יותר מנגיעות אישיות. לכן הוא יכול לשקול דברים בצלילות בשונה מאדם צעיר שכוח תאוותו משחד אותו ופעמים הוא מערב שיקולים זרים ואינטרסים אישיים בהחלטותיו.
את הזלזול של הנערים בזקנים רואה הנביא ישעיהו (ג,ה) כשפל מוסרי שאליו הגיעה החברה: "ירהיבו הנער בזקן והנקלה בנכבד". השפל המוסרי נובע מהגאווה והחוצפה של הצעירים המשווים קטן וגדול, ובשם השוויון נותנים זכות הבעת דעה, במה תקשורתית לאנשים שפלים ונמוכים כמו שהם נותנים לאנשים חכמים, ערכיים ומוסריים.
התיקון של החברה תלוי בתשומת הלב שלנו למצווה החשובה הזו.
כדורי הרובה שפספסו – מעשה ידי האל – רק במילימטרים את מוחו של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, עלולים להצליח במטרתם כאן בירושלים. ההסתה החמורה והמטורללת נגד טראמפ ונתניהו, אשר לה מאפיינים דומים מאוד, ואשר הסתיימה בנס במקרה של הראשון, עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית כתובה מראש כאן בישראל. עיצרו את הטירלול לפני שיהיה מאוחר!
האמנם למדנו משגיאת העבר של האכלת המפלצת בתמורה לשקט, שהתפוצצה בשבעה באוקטובר? ההפגנות והשביתות מראות שיש חלקים גדולים בחברה הישראלית שעוד לא הפנימו את הלקח
הפיכת ראש הממשלה הנבחר לאויב העם וההסתה הפרועה נגדו היא קדימון לפשיזם של סתימת פיות ודיקטטורה מפני אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
ח"כ לשעבר, האלוף דיין, יו"ר "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל, מדבר על המלחמה בעזה, על ההבדל בין אחריות לאשמה, על המתח בין הדרג הלוחם לבין הפיקוד העליון של הצבא, וגם על ההיערכות לכניסה מחדש לפוליטיקה במסגרת הליכוד. עם שורשים עמוקים הנטועים בעמק בו גדל והתחנך, במושב היוגב, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, מדבר באופן טבעי על ענייני צבא וביטחון, אבל דווקא ההתנסות כיו"ר מפעל הפיס נשיא מייסד של כנס שדרות לחברה וחינוך, מושכת אותו לתחום החינוך: "לא פחות חשוב מענייני הביטחון"
עיריות מגדל העמק, עפולה ונוף הגליל לא השתתפו בשביתה הפוליטית של ההסתדרות, אולם המועצות האזוריות עמק יזרעאל ומגידו כן השתתפו, ולו באופן חלקי. נראה כי גם בעניין זה, ההתנהלות היתה כפופה לנטייה הפוליטית של ראשי הרשויות השונים
מחלוקת בין העירייה לבין יו"ר האופוזיציה אלגריה בן קסוס על גביית תשלום עבור כרטיסים למופע סיום הקיץ, לאחר שבשנים קודמות היה מדובר באירוע חינמי. סלע המחלוקת – האם המשטרה הורתה לגבות תשלום עבור האירוע, או רק הורתה על כירטוס לצורך הגבלת מספר הבאים למופע?. בן קסוס: "אנו יודעים מי החליט לגבות את הכסף בעירייה". העירייה: "הוראות המשטרה מדברות בעד עצמן, 3,000 איש נהנו מהמופע, רובם בני העיר"
