פרשת השבוע: צו

הרב דוד מנשה

פרשת צו
פרשת צו

פרשת צו: בערה רוחנית

 

פרשת צו פותחת בציווי מיוחד לכהנים לדאוג שתהיה אש על המזבח יומם ולילה: "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה" ושוב בפסוק שלאחריו: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". הדלקת אש התמיד היא מצווה בפני עצמה שלא כלולה במצוות הקרבת הקורבנות. ישנו ערך עצמי בהבערת האש לא רק כאמצעי לצורך העבודה של הקרבת הקורבן. האש הייתה צריכה לבעור באופן תמידי על המזבח גם בזמנים שבהם לא מקריבים.

אנו יודעים שהעבודה הנפשית-רוחנית הכי עמוקה ופנימית התרחשה במקדש והבסיס לכול ההתרחשות במקדש הייתה האש שכל הזמן יוקדת. מהי המשמעות של אש התמיד? האש שעל המזבח מבטאת את בערת הקודש שיש בנשמה שלנו, את הצימאון הרוחני שקיים בעם ישראל לדבקות באלוהים. הגמרא (יומא כא:) מתארת שבבית ראשון האש הייתה רבוצה על המזבח כארי, ובבית שני ככלב.

האש הפנימית של כלל ישראל

 

סימן חיצוני זה ביטא את מדרגת האש הפנימית של כלל ישראל שהייתה גדולה ועוצמתית יותר בבית ראשון והתבטאה בין היתר בנבואה, בלהט רוחני אדיר ועוצמות רוחניות גדולות. האש לא פסקה גם בבית שני והיא בוערת גם היום בכול אחד מאיתנו. אש תמיד בוערת בעם ישראל. יש בכול אחד מאתנו ניצוץ פנימי של התלהבות, להט פנימי שאפשר ללבות ולפתח.

בכוחו של הניצוץ הפנימי שבתוכנו למלא אותנו בחלומות גדולים, רצונות ושאיפות שיאירו את חיינו. כאשר נקודת המוצא לפעולות שלנו וההחלטות שלנו תהיה עולמנו הפנימי, אנו נהיה מלאים בחיות ושמחה. לא נהפוך לאנשים כבויים שפועלים בצורה חיצונית וכפויה. הלהט הפנימי שבנו מתגלה כאשר אנו מתוודעים לנשמה שלנו, לרצונות והמאוויים שלה.

הנשמה היא הרובד העמוק של האישיות. היא מלאה צימאון ותשוקה לטוב, לאידאלים, למשמעות, והיא דוחפת אותנו לחיפוש ולשינוי. בנשמה שלנו בוערת אש של השתוקקות לחיים יותר מתוקנים וטובים ונכונות אדירה להתמסר לשם כך. לכן גדולי המהפכנים בכול הדורות ששאפו לתיקון העולם והחברה היו יהודים. אולם כשם שיש להוסיף תמיד עצים כדי שהאש תוכל להמשיך לבעור, כך האדם צריך להבעיר תמיד את האש הטבעית של נשמתו, לדאוג לה למרחבי ביטוי וגילוי, לעזור לה להתלהט ולהיות יותר נוכחת בחיי היומיום.

לימוד תורה – האש שבתוכנו

 

הרמח"ל בספרו דרך עץ חיים כתב שהדבר המרכזי שמבעיר את האש שבתוכנו זה לימוד התורה. שאנו עוסקים בתכנים רוחניים, בלברר ערכים רוחניים הנשמה שלנו מתעוררת. לכן התורה נמשלה למזון של הנשמה "לכו לחמו בלחמי". הלימוד זה הדבר שהכי מרומם את האדם מלשקוע בעיסוקים גופניים מותרות ותאוות. הלימוד מעורר את העולם הרוחני שקיים בנו.

גם עיסוק במעשים טובים מעורר את הנשמה. שאדם עוסק בנתינה, בעזרה לזולת, בפעילויות של חסד ותרומה לכלל הוא מתרומם. הרמב"ם כתב שחזרה פעמים רבות על מעשים חיוביים זה דבר שמעצב ובונה את האישיות. אדם שמפתח הרגלים טובים הופך את הגוף שלו לכלי קיבול להתגלות הנשמה. העולם המעשי שלו לא עומד בסתירה לנשמה ולא חוסם אותה.

גם מפגש עם צדיקים ואנשים אידאליסטיים אמתיים מעורר את הנשמה. כאשר אדם רואה גילוי חי של אצילות נפש, רצונות זכים ועדינים, הוא רוצה גם להיות כזה. האש שבו מתגברת. הוא רוצה לעלות למעלה ולהתקדם. חשוב לדעת שכשם שיש דברים שמבעירים את האש שבנו ישנם דברים שמנמיכים ומכבים אותה. זה יכול להגיע למצב שהנשמה כמעט ולא מתגלה ונוכחת בחיינו.

סכנת התרבות הטמאה

 

הרב קוק כותב (קבצים ז,מ) שכאשר אדם שומע דברים אסורים ורואה דברים אסורים זה אוטם את האור הפנימי של נשמתו מלהתגלות. הנשמה מתכנסת פנימה ומרגישה כלואה בבית כלא. לכן מלבד עבודה של עשה טוב חייבים גם לסור מהרע.

חייבים להפסיק לצרוך תרבות טמאה שמבעירה בנו אש זרה ומחזקת את הצדדים הבהמיים והגסים שבנו. זה חוסם את כל הטוב, האצילות העדינות והיופי שבנו. שהנשמה חסומה היא בצער. היא צועקת והאדם שומע את קולותיה מתוכו. פעמים הוא בוחר לברוח מהקולות שלה ולהתעלם מהם ופעמים הוא בוחר להגביר את הרעשים החיצוניים כדי שהוא לא ישמע אותם כלל.

ישנם הרבה גירויים, תאוות וריגושים חיצוניים שמסיחים את הדעת ומבעירים באדם אש חיצונית וזרה. ברגע הראשון האדם נדלק ומתלהב מהתאוות אולם מהר מאוד הוא מבין שהן לא נותנות מענה עמוק למה שהנשמה שלו מבקשת. חכמים נתנו משל לבת מלך שנישאת לעירוני. כול המעדנים שיכין לה לא יספקו אותה כיוון שהיא רגילה למעדנים מלכותיים. היא מחפשת אווירה מלכותית, מזון מלכותי עליון. הזוהר הקדוש מסביר שהיצר הרע הוא אש זרה של טומאה, בערה של תאוות רעות, ומידות שליליות – שמתחממות באדם ומטמאות אותו.

אש של קדושה מול שחיקת הנפש

 

אין תיקון לאש של יצר הרע, אלא על ידי שאנו מבעירים בתוכנו אש אחרת, אש של קדושה ואידיאליסטיות המתלהבת מערכים גדולים, מדבקות בה', ונתינה לעם ישראל. מלבד המצווה לדאוג לאש שתבער בנו תמיד ישנו איסור לכבות גחלת מעל גבי המזבח.

הרב קוק כתב שכשם שיש איסור לכבות גחלת מעל גבי המזבח כך יש איסור לכבות בני אדם. לפעמים בהערה מזלזלת או ביחס ציני יכול אדם לכבות את חברו, לצנן לו את הלהט וההתלהבות. הסימן המרכזי לאש החיים הפנימית שהולכת ודועכת זה הייאוש. הייאוש וחוסר החשק הם ביטויים של מוות.

האש שבנו לא דועכת בבת אחת. זה תהליך. בהתחלה האדם לא מלבה אותה באופן אקטיבי וזה גורם לו להתקרר להיות קצת אדיש, קצת ציני ביחס לעולמו הרוחני ומטרותיו בחיים. הוא נשאר במקום, לא מתחדש, לא עסוק בליצור ולהגשים את עולמו הפנימי, את החלומות והשאיפות שלו. הוא מסתפק במועט ובוחר להיות יהודי "פרווה" שמקיים מצוות רק כדי לצאת ידי חובה. הקרירות, הפאסיביות, לא מצטיירות בעיניו כדברים רעים ומקולקלים כי אין בהם חטא מוגדר.

אולם לאט לאט נוצרת שחיקה בנפש. אדם עושה מעשים דתיים בצורה אוטומטית ללא לב, ללא שמחה אמונה וחיות פנימית. אש הקודש שבאדם דועכת ונחלשת, כי האדם לא דאג ללבות אותה באופן אקטיבי. הוא נעשה משועמם כי הוא לא מצליח להרגיש חיבור. הוא מפסיק לחפש משמעות ולהסתקרן. הוא חווה שגרת חיים רוחנית אפרורית, ונעשה קריר ביחס לאידאלים ולרצונות הטובים שבקרבו.

שהאדם נעשה רעב מרוב שעמום, חוסר התחדשות, וחוסר מילוי פנימי – האש הזרה של התשוקות השליליות והתאוות, יכולה לבעור בקרבו. כאשר אדם נופל בעולם חיצוני המנותק מעולם פנימי, שבה הנשמה שלו ומתעוררת בלהט ובערה של תשובה, וקוראת לו לברוח מהחיים החיצוניים והריקניים, לחפש משמעות רוחנית ערכית לחייו. האש חוזרת לבעור, ואז מגיע ניסיון נוסף של קירור.

קול פנימי אומר לאדם שהוא לא שווה כלום, שהוא רשע, שלא מתאים לו לשאוף לדברים גדולים. עדיף שיישאר במקום וייהנה ממה שקל ומידי, מהנאות חיצוניות רגעיות שניתן להשיג בקלות. הקול הזה מעורר באדם מחשבות של ייאוש והלקאה עצמית הגורמות לאדם להתייאש מעצמו. הייאוש שוב מכבה את קולה של הנשמה שקוראת לאדם להתרומם לגודל שקיים בקרבו.

חג הפסח ויציאת מצרים כמשל לבערה הפנימית

 

אנו מתקרבים לחג הפסח שאחד מהמסרים שלו הוא שמהמקום הכי נמוך אפשר לשוב. ממ"ט שערי טומאה ניתן לצאת ולהשתחרר. אין התמכרות שאי אפשר לצאת ממנה, אין תחליפים זולים וחיצוניים שצרכנו שאי אפשר להפסיקם ולחפש במקומם דברים אמיתיים שיעניקו לנו שמחה וחיות.

האש קיימת בנו אנו רק צריכים להאמין ולא להתייאש. אנו יודעים שרוב העם היהודי לא יצא ממצרים. לפי חכמינו רק חמישית יצאו ממצרים. רבינו אשר (בתוספות רא"ש) מגדולי רבותינו הראשונים שואל מדוע אנשים רשעים כמו דתן ואבירם יצאו ממצרים? הוא עונה שלא כול מי שרשע נשאר במצרים. גם רשעים יצאו ממצרים.

מי שנשאר זה מי שהתייאש מהגאולה, מי שאש הקודש שלו כבתה ולא נשארה לו תקווה ואמונה שאפשר לצאת לחרות, שאפשר להשתנות, שאפשר לשוב לטוב הפנימי שגנוז בנו ולגלות אותו. היו יהודים שכבר לא היה להם מר, לא היה להם צער, הם הפסיקו להקשיב פנימה לקולות של הנשמה והתרגלו למצבם השפל והעבדותי. הם יישרו קו עם המציאות הנוראית של השעבוד. התורה מתארת איך עבד יכול להתרגל למצבו השפל ולומר: "אהבתי את אדוני… לא אצא חופשי".

המרור וכוחו של יוסף הצדיק

 

המרירות שאדם מרגיש שהוא לא במקום שלו, שיש פער בין החלום הפנימי שלו למציאות, היא שיוצרת ופועלת את הגאולה. המרירות מגלה את מהותנו, לכן גם המרור שנאכל בפסח הוא חלק מתעודת הזהות שלנו. לא נוח לנו להיות עבדים כי זה לא מתאים לנפש שלנו. לא נעים לנשמה להשתעבד כול היום לגוף לתשוקותיו ויצריו ולמלחמה הקיומית איך לשרוד כאן בעולם.

אסור לנו בגלל הפער בין הרצון לבין המציאות להפסיק לחלום ולהשתוקק. אסור לנו לכבות את האש שבליבנו או לחלופין לצנן ולהנמיך את התביעות והשאיפות שלנו. הגאולה השלמה באה כאשר מצפים לה: "כי לישועתך קווינו וציפינו כל היום". בנביא (עובדיה א,יח) כתוב: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש".

כוחו המיוחד של יוסף הצדיק זוהי להבה פנימית שכאשר היא בוערת היא מכלה ושורפת את כול האש השלילית שקיימת באנושות, ומכאן כוחו לגבור על היצרים לכוון אותם לבניין חיובי ולנצח את התרבות של עשו. האש שבנו לעולם לא תכבה לחלוטין. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" אבל עלינו לעשות מאמץ ללבות ולעורר אותה.

שנזכה להיות נאמנים ומחוברים לעולמנו הפנימי.

שבת שלום.  

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אל"מ אחסאן דקסה ז"ל (דובר צה"ל)

אל"מ אחסאן דקסה מדאליית אל-כרמל נפל בקרבות בעזה

מטען כבד הופעל כנגד המח"ט וקציניו שהלכו לצד טנקים שנסעו לעומק ג'באליה במהלך פעילות מבצעית של צה"ל בצפון הרצועה. התגובות על נפילתו לא איחרו לבוא, החל מראש הממשלה, מנהיג העדה הדרוזית השיח' מוופאק טריף וגם ראש מועצת דאליית אל-כרמל רפיק חלבי

קרא עוד »
החשוד בהצתה בשעת מעשה כפי שתועד במצלמות אבטחה (קרדיט: משטרת ישראל)

עבריין נעצר לאחר שניסה להצית בית עסק בנצרת

החשוד נעצר בעודו מסתתר על גג מבנה, כשברשותו כפפות ורעלת פנים. בתום חקירה של שוטרי המחוז הצפוני הוגש כתב אישום כנגד תושב נצרת המזוהה עם ארגון פשיעה שנעצר בזמן מרדף לאחר שניסה להצית בית מגורים של איש עסקים. המשטרה: "אנו נלחמים סביב השעון בארגוני הפשיעה"

קרא עוד »
החשיש שנתפס (קרדיט: משטרת ישראל)

11 ק"ג חשיש נתפסו ברכב של תושב נצרת

המעצר, שנערך במסגרת מבצע "בלימת חירום" כנגד הסחר בסמים במחוז הצפוני של המשטרה, נעשה לאחר פעילות מודיעינית כנגד החשודים. הסמים הוחבאו בפגוש האחורי של הרכב. המשטרה: "אנו נאבקים במפיצי סמים בקרב בני נוער"

קרא עוד »
אקדח גלוק שנתפס בבית החשוד בדיר אל אסד (קרדיט: משטרת ישראל)

חשודים בריגול צילמו מתקנים אסטרטגיים בעמק יזרעאל

השבעה נעצרו לפני מספר שבועות בהובלת השב"כ והמשטרה, וכתב אישום חמור ביותר הוגש כנגדם. בין היתר, עולה מכתב האישום כי הם צילמו את בסיס רמת דוד ומתקנים נוספים, לרבות בא"ח גולני שהותקף בשבוע שעבר באמצעות כטב"מ מלבנון ובו נהרגו ארבעה חיילים. במקרה אחר, נעצר תושב דיר אל אסד הסמוכה לכרמיאל בחשד להתארגנות לביצוע מעשי טרור, כאשר בביתו נתפס אקדח מסוג גלוק וחומרי קריאה קיצוניים התומכים בטרור האיסלאמי. הפרקליטות: "אנו במאבק בלתי מתפשר במי שמבקש לפגוע בביטחון המדינה". המשטרה והשב"כ: "רואים בחומרה את המקרים"

קרא עוד »
הסימנים על צווארו של העובד לאחר התקיפה לכאורה מידי דארסיליה

עובד בנוער הפועל נוף הגליל טוען: גיורגי דארסיליה תקף אותי

העובד הגיש תלונה במשטרה. על פי פרסום באתר הספורט ONE, לא מדובר בפעם הראשונה ששמו של דראסיליה נקשר באירועי אלימות כלפי עובדים. ראש עיריית נוף הגליל רונן פלוט: "הדברים ייבדקו". דארסיליה: "לא היה כלום"

קרא עוד »
עו"ד ימימה אברמוביץ (קרדיט: ימימה אברמוביץ)

כתב אישום חמור בגין מעשה מגונה הוגש כנגד אביחי מזל תרים מעפולה

כתב האישום הוגש כבר בחודש יולי בבית המשפט המחוזי בנצרת, אולם רק בשבוע שעבר הוסכם על הסרת צו איסור הפרסום מהפרשייה. על פי כתב האישום, מזל תרים ביצע מעשה מגונה בקטינה ילידת 2008 בעת שזו הגיעה לביתו לשמור על ילדיו. מזל תרים כפר באשמה בבית המשפט. עורכת דינו של מזל תרים, ימימה אברמוביץ: מרשי מכחיש את כל המיוחס לו

קרא עוד »
Scroll to Top