להינזר מהיין
שתי פרשיות הלכתיות גדולות מופיעות בפרשת השבוע, פרשת סוטה ופרשת נזיר. בגמרא בברכות (סג.) חכמים הסבירו את המשמעות של סמיכות זו: "רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין".
מי שרואה אשת איש שבגדה בבעלה, עליו לפרוש מן היין – שמביא לידי ניאוף. יש אומרים שמדובר במי שרואה את התהליך המבייש שעוברת הסוטה בבית המקדש. ויש אומרים שמדובר במי שרואה את הסוטה לאחר שהתקיימה בה הקללה – שבטנה צבה וירכה נופלת.
סוד גדול
לפי כל הדעות הדבר קשה להבנה. מדוע מי שראה סוטה בקלקולה צריך לקבל על עצמו נזירות ופרישות? מדוע הוא "בעונש" הרי הוא לא חטא? מה אשם מי שראה את הסוטה, שמחייבים אותו חכמים לפרוש מהיין? חכמים מלמדים אותנו יסוד גדול. אדם שנפגש עם קלקולים נוראיים דוגמת האישה הסוטה, רואה לנגד עיניו מציאות שהייתה עד עכשיו בלתי אפשרית מבחינתו. משהו בהיחשפות הזו עלול להכהות אצלו בנפש את חריפות העניין, לטשטש את חומרתו, לקרב אותו לדבר ולתת לו תחושה שהוא אפשרי.
הנפש נשחקת ויוצאת מאיזון. לכן מוטלת עליו החובה להזיר את עצמו מן היין – זאת אומרת לעורר את עצמו לזהירות וריחוק מהגורמים המביאים לידי אותו קלקול, ולהזכיר לעצמו את חומרת הדבר כדי לחזור לאיזון. התורה אינה נגד היין. בכל אירוע כללי רוחני, אירוע של התרוממות תיקנו לנו חכמים לקחת כוס של יין. "יין ישמח לבב אנוש" – היין משמח אבל הוא גם יכול להביא לחטא. כיון שהיין יכול להביא לידי הוללות וזנות הפוגש את האישה הסוטה צריך לפרוש ממנו.
עיקרון הזהירות ושחיקת הנפש
את העיקרון הזה אנחנו צריכים ליישם בדוגמאות אחרות. בפלאפון חכם יש דברים טובים שמקצרים המון תהליכים בחיים אולם הוא יכול להביא לידי חטא. לכן מי שיודע מתוך ההיכרות שלו עם עצמו שהוא מועד לעשות עמו דברים שליליים, עליו לפרוש ממנו לגמרי ולחזור לפלאפונים הפחות חכמים.
פעמים שסביבה תרבותית שבה אנחנו נמצאים אינה מאוזנת ולכן אנחנו צריכים עוד יותר להיזהר, להתרחק וללכת לכיוון השני כדי לחזור לאיזון. חכמים לא חילקו בין סוגי אנשים, והדגישו שכל מי שרואה אישה סוטה, גם אדם גדול שבגדולים, זה משפיע עליו והוא צריך חיזוק.
עלינו לזכור שהנפש שלנו יכולה להישחק. כאשר אדם שומע פעמים רבות על דברים מזעזעים שמתרחשים, לאט לאט הוא נעשה אדיש. זה כבר לא מזעזע אותו. חכמים מלמדים אותנו שאדם נפעל מתוך הרשמים של המציאות שהוא חי בה. כל מה שאדם רואה, שומע, חווה, נקלט ונשמר בנפש שלו והופך לחלק ממנו. אדם מזועזע מרצח אבל אם הוא יראה פעמים רבות רצח מול העיניים, זה כבר לא יזעזע אותו.
שאלו קצין ס.ס גרמני איך הוא ירה בילדים יהודים בבור? הוא אמר שהאימונים בצבא הגרמני זעזעו את הנפש עד שהיא נשחקה. הם היו צריכים להתעלל בחתולים, לראות את הדם שלהם יוצא בלי למצמץ… בפעמים הראשונות זה מזעזע ואח"כ מתרגלים.
תרבות לא צנועה
אדם הולך בתחנה מרכזית ורואה בדרך תמונות לא צנועות – פעמים רבות בעל כורחו לפני שהוא הספיק להזיז את הראש. זה מאבד את כל ההסתכלות האצילית היהודית על אישה כעל אישיות עדינה, מלאה ברגש ואמונה. במקום זה מחנכים נערים להסתכל על אישה כעל אובייקט מיני. להתמקד בגופה ויופייה ולא באישיותה.
זוהי תרבות לא צנועה – שלא מחשיבה כעיקר החיים את מה שצנוע ונעלם אלא את הצדדים החיצוניים והגופניים. גם אם אנחנו לא רוצים את זה, זה משפיע עלינו. במציאות כזו צריך להיות עוד יותר צנוע. להתרחק עוד יותר כמה שניתן מלצרוך תרבות חיצונית וטמאה ולהתמקד בבניין אישיותי פנימי. ישנו ניסוי שערך החוקר ג'ון בארג' שהוכיח שכאשר אדם נחשף למילים מסוימות התכנים של אותן מילים משפיעים עליו ועל אופן תפקודו.
המתנדבים שהשתתפו בניסוי נחשפו לחומר קריאה שהופיע בו ריכוז גבוה מאוד של מילים הקשורות לזקנה, קמטים, אלצהיימר, בית אבות, שיער לבן ועוד. לאחר שקראו את החומר עם עומס מילות הזקנה, התבקשו המתנדבים לקום ולעשות פעולות מסוימות. הניסוי הראה שההתנהלות שלהם הייתה איטית בהשוואה להתנהלות של קבוצה אחרת שנחשפה למילים שאינן קשורות לזקנה. בזמן הסמוך לקריאה הם אפילו עמדו כפופים מעט. גדולי עולם לא היו מסכימים אפילו להסתכל בפנים של אדם רשע. פעמים אנחנו לא יודעים לאמוד כמה הדברים משפיעים עלינו.
הגמרא מספרת שהיו לוקחים את גדולי התנאים בעריסתם לבית המדרש כי זה משפיע על הנפש, כל שכן שאדם גדל. כל ליצנות שאדם קורא, קללות וניבולי פה שהוא שומע, סרטי אלימות ורצח שבהם הוא צופה משפיעים עליו. הוא צריך עבודה יותר קשה להוציא את הרשמים שלהם מהנפש.
תפילין של ראש, תפילין של יד
התורה עוזרת לנו לסנן ולא לתת לדברים מזיקים להיכנס לנפש שלנו. יש בעולם המון מראות, המון קולות, והמון התרחשויות. אדם צריך לשים לב שכל דבר שהוא מכניס לתוך נפשו, מתאים לנשמה העדינה והאלוהית שלו, לא פוגע בתום שבו, באנושיות שבו.
כמו שיש מסננת לסינון תולעים, וכמו שאדם מקפיד לא לאכול מכל הבא ליד – בעלי חיים אכזריים שמזיקים לנפשו שקצים ורמשים, כך יש מסננת נפשית כללית שצריכה להיות מופעלת בקרבנו לכל דבר שאנחנו קולטים מהמציאות הסובבת. לא כל המראות ולא כל הקולות, לא כל הנושאים צריכים בהכרח למצוא מקום במוח, בלב, בדמיון וברגש שלנו. טהרה זה היכולת לשמור על הנפש שלנו כפי שהיא. בשביל טהרה נדרש סינון גדול ומיון גדול שעוזר לנו לשמור על האצילות האנושית שלנו.
מדוע בתפילין של ראש ישנם ארבעה בתים נפרדים שבכל אחד מהם פרשיה אחת ובתפילין של יד ישנו בית אחד בלבד שבו נמצאות כל הפרשיות יחד? בבן יהוידע לרבנו יוסף חיים מובא שתכלית המצווה לזכך את חמשת החושים של האדם. כיון שבראש ישנם ארבעה חושים הראייה השמיעה הריח והטעם לכן בתפילין של ראש ארבעה בתים נפרדים. כיון שבידיים יש חוש אחד – חוש המישוש לכן בתפילין של יד יש בית אחד כדי לזככו.
שבעת השערים
ארבעת החושים שבראשו של האדם פועלים דרך שבעה פתחים ושערים הקיימים בראש: שתי אוזניים שתי עיניים, שני נחיריים והפה. ומובא בתיקוני זוהר (הקדמת התיקונים יג,ב) שראשו של האדם מכוון כנגד מנורת המקדש ושבעת השערים שבראשו מכוונים כנגד שבעת קני המנורה: פיו מכוון כנגד הקנה האמצעי, עינו, אוזנו, ונחירו הימניים הם כנגד שלושת קני המנורה הימניים, ועינו אוזנו ונחירו השמאליים הם כנגד שלושת קני המנורה השמאליים. וכשם שנצטווה הכהן להדליק את נרותיה של מנורת המקדש כן חלה עליו החובה להאיר ולקדש את שבעת שעריו שיהיו כולם קודש לה'.
דרך כל אחד משבעת השערים זוכה האדם לינוק סוג מסוים של שפע רוחני כאשר אותו שער מקודש כראוי. אלו שערי השפע שהופכים אותנו לבני אדם מאירים ושמחים יותר. ר' חיים שמולאביץ כותב (שיחות מוסר) שיש הבדל בין ניסיון שהקב"ה מנסה את האדם, לניסיון שהאדם מביא על עצמו. אסור לאדם להביא על עצמו ניסיונות. והוסיף שחכמים אמרו שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. השתלטה על האדם אווירה חיצונית, רוח של טומאה שניתקה אותו מעצמו, מהנשמה המאירה שלו והמטרות שלו בחיים.
אם כן מדוע הוא אשם? הרי רוח שטות השתלטה עליו והוא אנוס? ר' חיים הסביר שהוא אשם שהוא הביא את עצמו למציאות שרוח השטות השתלטה עליו. הוא הכניס את עצמו למקומות עם אווירה כזו, הוא בחר לראות תכנים כאלו שבסוף הובילו אותו לחטא. לכן חז"ל אמרו שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, כי העבודה אינה בתחום העבירה, אלא בהתרחקות מהסביבה שלה, מהאווירה שלה ומהגורמים המובילים אליה.
מצוות האווירה היהודית
מוטל עלינו להתאמץ ליצור אווירה יהודית בבית שלנו, לחפש תרבות וספרות יהודית, שירים יהודים וחוויות שאינם מנותקות וסותרות את עולמנו הפנימי.
על האישה הסוטה כתוב: "ואם לא נטמאה… ונקתה ונזרעה זרע". רש"י פירש שאם התברר שהאישה שנחשדה על בגידה בבעלה לא נבעלה לו, היא זוכה לשכר גדול. אם הייתה יולדת עד עכשיו בצער תזכה לילד ברווח. ובמדרש רבה (ט,כה) מובא בהרחבה שלדעת רבי יהושוע אם הייתה יולדת נקיבות יולדת זכרים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכים, יולדת לשתי שנים תלד בכל שנה, יולדת אחד יולדת שנים. ולדעת רבי אליעזר אם הייתה עקרה נפקדת.
ולכאורה דברי חז"ל אינם ברורים. מדוע מגיע לה שכר גדול כל כך? הרי מדובר במי שעברה עבירה של ייחוד ובעלה הרגיש והזהיר אותה והיא בכל זאת עברה על האזהרה ונסתרה עם גבר זר?
מובא בשם הבית ישראל שהאישה זוכה לשכר גדול דווקא בגלל שכבר עמדה בעמקי תהום, בשאול תחתית וכבר נחשפה למציאות של בגידה. הרגש שלה סחף אותה להתייחד עם גבר זר, לדבר עמו ולהיות בקרבתו ואז היא עצרה את עצמה ולא הסכימה ללכת צעד נוסף ולבגוד בבעלה.
ההתגברות הזו חשובה ביותר לפני הקדוש ברוך הוא לכן דווקא היא שנחשפה למציאות מקולקלת והתגברה מתוך עמקי התהום, זוכה לפתיחת שערים של חיים. שנזכה להכניס לקרבנו רק דברים טובים המתאימים לנשמתנו העדינה ולהיות מוארים.
שבת שלום.