אירועי המגילה – לא מה שחשבתם בתחילה…
השבוע ניכנס לחג הפורים מתוך השבת. אפשר לקרא את הסיפור של המגילה בצורה מנותקת מההקשר ההיסטורי – איך המן הסתכסך עם מרדכי ורצה להשמיד את כול היהודים ביום אחד ואיך הצילנו ה' מידו ומיד שונאינו ומבקשי רעתנו. אולם הרקע ההיסטורי של המגילה, שופך אור חדש על הסיפור כולו.
אירועי פורים מתרחשים בין גלות בבל לשיבת ציון ובניין הבית השני. בית המקדש הראשון נחרב (586 לפנה"ס) ע"י נבוכדנצר מלך בבל, והעם יצא לגלות. לפי הבטחת הנביא זוהי גלות של 70 שנה בלבד, ובכול זאת העם מיואש לגמרי וחש שה' עזב אותו. "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון".
יד האל מתערבת
מלכות ישראל מתפרקת, ומלכות בבל שולטת בעולם ומובילה את הטון התרבותי מוסרי של האנושות. לאחר נבוכדנצר מולך אוויל מרודך, ולאחריו בלשצר (539 לפנה"ס). בספר דניאל (ה,ב) מתואר שבלשצר מוציא את כלי המקדש שהביא עמו נבוכדנצר מירושלים ושותה בהם. לפניו אף אחד לא העיז לעשות כן. ייתכן שהוא רצה להפגין בכך את כוחה ועוצמתה של מלכותו, ולהראות שנבואת ירמיהו שמלכות בבל עתידה לשקוע וה' יגאל את ישראל – אינה נכונה.
בדניאל (ה,ה) מתואר שמעשה בלשצר זוכה לתגובה שמימיית מידית. יורדת יד מהשמים באמצע המשתה וכותבת כתובת על הכותל בהיכל המלך. בלשצר מבטיח למי שיפענח את הכתב בגדי ארגמן, ענק מזהב ועלייה לדרגת שלישי במלכות. אף אחד לא מבין את הכתובת חוץ מדניאל, שמפענח שכתוב שם: "מנא מנא תקל ופרסין". הוא מסביר לבלשצר שהמשמעות היא שמלכותו נמצאה חסרה, היא סיימה את זמנה, והיא הולכת להינתן למדי ופרס.
באותו לילה בלשצר מת ומלכות פרס משתלטת על העולם. רש"י (דניאל ו,כט) כתב שדריווש הראשון מלך פרס, מולך שנה ונהרג במלחמה, ואחריו מולך כורש חתנו. על כורש ניבא ישעיהו הנביא 200 שנה לפני כן (מד,כח): "האומר לכורש רועי וכול חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד".
כורש משחרר, אבל העם לא חוזר
בספר עזרא (א,ב) מתוארת הצהרת כורש (537 לפנה"ס): "כה אמר כורש מלך פרס כול ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה.." נפתחת הזדמנות היסטורית לשיבת ציון ובניית המקדש כפי שהבטיחו הנביאים. אולם העם לא מתעורר וברובו לא עולה. תקומת האומה מגלות של 50 שנה היא קשה (כל שכן בתקופתנו לאחר 2000 שנה…).
העם לא מתקבץ ולא חוזר. בספר עזרא (פרק ב) מתוארת העלייה בתקופת כורש בראשותו של זרובבל ויהושע הכהן כאשר מראשי העולים – דניאל ומרדכי היהודי. לאחר שהעם לא עולה, כורש מצטנן בגלל לחצים שמופעלים עליו, והוא גוזר שמי שעלה עלה, ומי שעוד לא עלה – לא יעלה.
לאחר מכן מגיעה התקופה של המלך אחשוורוש. בספר עזרא (פרק ד) מתואר שבתחילת זמנו של אחשוורוש (בערך 533-515 לפנה"ס), צרי יהודה ובנימין מצליחים למנוע את המשך בנייתו של המקדש: "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים".
רש"י (אסתר, ט,י) כתב שלפי המסורת כותבי כתב השטנה למלך אחשוורוש שמנעו את בניין המקדש, היו המן ועשרת בניו. אחשוורוש עוצר לגמרי את תהליך שיבת ציון ומפסיק את בניין המקדש. מרדכי חוזר חזרה לפרס כדי לשכנע את המלך אחשוורוש להמשיך לבנות את המקדש. לכן הוא יושב בשער המלך. הוא עוזב את ארץ ישראל ומנסה להתבסס בשלטון כדי לשנות ולהשפיע. מרדכי הוא אחד מרואי פני המלך. לפי חכמינו הוא גם אחד משרי הצבא של המלך.
זמן התהוללות והתבוללות
עם ישראל שוקע בכול התחומים, גם בתחום הלאומי וגם בתחום הרוחני-תרבותי. התקווה לגאולה שוקעת והשיא מתבטא במשתה של אחשוורוש. הגמרא במגילה (יא:) אומרת שאחשוורוש לבש בגדי כהונה והוציא שוב את כלי המקדש. הפעם זה לא משתה סגור כמו בזמנו של בלשצר וגם היהודים נוכחים במשתה.
כולם נהנים ומתהוללים שם עם יין פריצות ונשים גויות, והפעם לא קורה כלום. יד לא יורדת מהשמים, אחשוורוש לא מת, אין שום התערבות אלוהית. אין נבואה, אין ניסים, אין גאולה למרות שתקופת 70 השנה כנראה כבר עברו. זה נראה כאילו ה' עזב את ישראל לגמרי, הבטיח גאולה על ידי הנביאים ולא קיים. אחשוורוש מודיע לכולם שהכול נגמר. רק הוא שולט בעולם ומציע בפני כולם תרבות של שכרות תאוות והנאות חומריות.
הגמרא בחולין (קלט:) אומרת שאסתר קרויה על שם ההסתר פנים: "ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא". תקופת אסתר זוהי תקופה של שיא ההסתרה של ה' מישראל. הכול חשוך ולא ברור. עם ישראל נהנה מהמשתאות של אחשוורוש ושוכח את עצמו, שוכח את ציון. היהודים מקבלים תנאים טובים ושוכחים את תפקידם לחזור לארץ ישראל, לבנות חיים לאומיים שבמרכזם המקדש שיקרין אור ועוצמה רוחנית ומוסרית על העולם כולו.
עם ישראל זונח את ייעודו העצמי ההיסטורי להיות אור לגויים, ושוקע באלטרנטיבה שמציע אחשוורוש – חיים פרטיים נוחים בגלות. הטשטוש התרבותי הוא עמוק. העם זונח את התרבות היהודית ושוקע בתרבות הפרסית שמציעה תחליפים חיצוניים לבניין העמוק של האישיות ומידות הנפש בדמות משתאות מלאי תאוות ויצרים.
הארמון של המלך אחשוורוש הופך להיות תחליף למקדש ולכול מה שהוא מבטא. במקום שירת הלוויים, רגשות קודש פנימיים, טהרה, רוח הקודש ונבואה, טעם של תפילה חרישית רצון פנימי עמוק שהיה מתגלה במקדש, בארמון אחשוורוש מציעים הרבה יין, יופי ופאר חיצוני שמנותק מתוכן, תחרויות יופי, ואפילו במרכז הערב הופעה של המלכה בכבודה ובעצמה ללא בגדים כפי שהבטיח המלך השיכור בכבודו ובעצמו.
עומק ההסתרה זה שהאדם שוכח את עצמו, העם שוכח את ייעודו. מרדכי לא משתחווה להמן כי הוא יודע שזהו מאבק על גאולת ישראל כולה. המן רוצה להשמיד את כול היהודים ביום אחד. הוא לא צריך לאסוף את היהודים מכול המקומות בהם הם מסתתרים. הוא לא צריך להילחם, לכבוש ארצות ולחפש בהם יהודים. הוא קיבל את כוחו וסמכותו של המלך אחשוורוש שכבר שולט בכול העולם. ברגע אחד הוא יכול להוציא את מה שזמם לפועל.
גבורת אסתר והחזרה בתשובה
במבט שטחי כול סיפור המגילה נראה מקרי. אין בו ניסים גלויים כמו שהיו ביציאת מצרים. אפילו שם ה' לא מוזכר בו בצורה מפורשת. המן מפיל גורל וקובע תאריך להשמדת ישראל. מול תפיסת הגורל והמקריות של המן עומד מרדכי.
מרדכי הוא עמוד התורה והאמונה. הוא מלמד את אסתר להאמין בהשגחה פרטית. הוא אומר לה: "אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־ הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים"- עכשיו שגורלו של העם כולו נתון בסכנה זה לא הזמן לחשבונות פרטיים. אסור לך להסתתר בארמון ולדאוג רק לטובתך האישית.
את נדרשת להתעלות מעל הפחדים והחששות, לגלות למלך שאת יהודייה ולבקש על עמך. "ומִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת" – המשימה מוטלת על כתפייך. אולי שאלת את עצמך למה דווקא את נבחרת לפני כמה שנים להיות בחלקו של מלך שיכור ונואף. הכול כנראה קרה בשביל הרגע הזה. ה' שתל אותך פה בשביל השליחות האדירה שעלייך למלא.
מרדכי מלמד את אסתר את הסוד של נצח ישראל: "כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר"- תדעי אסתר שאם לא דרכך, תהיה הצלה לעם ישראל ממקום אחר, דרך מישהו אחר. ייתכן שיהיו ייסורים, יהיו אבדות קשות אבל בסוף העם הזה ישרוד ויקום. את שייכת לעם נצחי שהסיפור שהוא בא לספר לעולם עוד לא נגמר לכן עלייך לפעול מתוך אמונה לא מתוך ייאוש. עלייך לזכור לאיזה עם את שייכת.
ה' מעולם לא עזב ולא יעזוב אותנו: "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". אסתר מוכנה להיכנס למלך, להתחנן על עמה, למרות שבכך היא נחשפת ומסתכנת, אבל רוצה את העם כולו מאחוריה. היא רוצה שהעם המפוזר והמפורד יתאחד, יחזור בתשובה, יצום ויתפלל. היא מתפללת: "אלי אלי למה עזבתני" ומתמלאת ברוח אלוקים, בכוחות פנימיים גדולים: "ותלבש אסתר מלכות".
היא עומדת לפני המלך שעה שמרדכי מתאמץ לשנות לעם את התודעה, ולהחזירו לעצמיותו וייעודו. העם שב בתשובה והכול מתהפך. פורים זה הסוד של "ונהפוכו". את הכול אפשר להפוך לטובה. מאחורי כול קושי, כול צרה, נמצא ה' יתברך שלעולם לא עוזב אותנו.
פורים זה הסוד של "עם ישראל חי" גם בשיא החושך והגלות.
דריווש השני בנה של אסתר המלכה שמולך אחרי אחשוורוש, נותן אישור להמשכת בניין המקדש שלבסוף נבנה (515 לפנה"ס). עלינו מוטל לקחת את האור המיוחד של פורים, את הערכים של פורים לכול השנה.
מוטל עלינו להתמלא באמונה גם ברגעי המשבר והקושי שעוברים עלינו ולהמשיך את הפלא הגדול של תהליך שיבת ציון שנולדנו לתוכו, בניין המדינה היהודית, המלחמה ברוע ובכול העומדים עלינו לכלותנו, עד גאולת ישראל השלמה בבניין בית המקדש השלישי שעתיד להאיר באורו את האנושות כולה במהרה בימינו.
שבת שלום וחג פורים שמח.
