הקהילה הגרעינית הישראלית לא מרבה להיחשף ולהתראיין בדרך כלל. מדובר במועדון מצומצם יחסית, וגם כתוצאה ממדיניות של עמימות בנושא הרגיש הזה, רובה ככולה אינה מוכרת לציבור בישראל, או בעולם.

אחד מיוצאי הדופן מכלל זה הוא ד"ר אורי נסים לוי. ד"ר לוי, בן 58, תושב רמת אפעל, הינו בעל תואר ראשון באלקטרוניקה מאוניברסיטת הופסטרה בלונג-איילנד שבארה"ב, תואר שני מאוניברסיטת מנצ'סטר בבריטניה, בכלכלה, ותואר שלישי בהגנה גרעינית אותו למד ברומניה.

ש: איך הגעת ללימודי הגנה גרעינית?

ד"ר לוי: "אחרי התואר השני עשיתי הרבה שיחות עם בכירים באקדמיה ובצבא, ובתחילה התעניינתי בהגנה מפני רעידות אדמה. רוב האנשים אמרו לי 'תשמע, רעידות אדמה זה נושא טחון עד דק'. רק אחרי שנים הבנתי שהם רצו להסיט אותי מהנושא של רעידות אדמה כי הם לא רצו עוד תחרות…".

אורי מצא את הנושא הגרעיני כנושא מרתק וכמעט בלתי מטופל מבחינה מחקרית ואופרטיבית, במיוחד בכל הקשור להגנה מפני תאונות גרעיניות. בתודעתו כבר היו שתי התאונות הגרעיניות הידועות ביותר, זו של צ'רנוביל בברית המועצות לשעבר, וזו של פוקושימה ביפן.

ד"ר לוי: "ראיתי שהנושא לא מטופל כמעט בכלל, והוא נושא מרתק במיוחד, אם אני מחלק אותו בגדול לשלוש רמות: הרמה הטקטית – משטרה, הצבא, דברים טיפוליים, אופרטיביים, יש את הרמה יותר גבוהה של ניהול בכיר, ויש את הרמה הפוליטית, המדינית. מה שמצאתי הוא  שבעצם, בין הרמה התחתונה לרמה הגבוהה, יש פערים גדולים וזה נושא מרתק. יש מדיניות, מה עושים ומה לא, אז אני התברגתי לשם, ונכנסתי לזה רוח סערה, זה מעניין, אקטואלי, גם בתחום של המחקר, גם בתחום של הלוחמה והמדיניות".

"הלקסיקון הגרעיני השתנה לרעה בשלוש השנים האחרונות"

ד"ר לוי כאמור בשלוש השנים הגדיל מאוד את הפרופיל התקשורתי שלו, בין היתר בזכות הפורום הגרעיני העולמי אותו הקים, המקיף מאות מדעני וחוקרי גרעין ומדיניות גרעינית מרחבי העולם. הוא עוקב בדאגה אחר התדרדרות השיח הפוליטי העולמי, שהחל לקבל כאפשרות מתקבלת על הדעת את האופציה של שימוש בנשק גרעיני, במיוחד בהקשר של מלחמת רוסיה-אוקראינה. בהקשר זה, הוא מתייחס גם לשינויים הפומביים שעשה לאחרונה נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בדוקטורינת הגרעין שלו, המקילה על השימוש בנשק גרעיני טקטי בשדה הקרב מול אוקראינה.

ד"ר לוי: "אם עד לפני חמש שנים כל הלקסיקון הגרעיני היה שקט – אף אחד לא אמר, אף אחד לא התעניין, אף אחד לא עשה רעשים ורחשים של 'אוי ואבוי, תהיה מלחמה גרעינית', זה היה שקט, זה היה סוג של טאבו. לא רוסיה, לא ארצות הברית, לא סין, דיברו על כך, כולם דיברו המון על הנושא של האנרגיה הגרעינית למטרות אזרחיות, אבל בנושא של הלוחמה, לא הייתה, לא היה לקסיקון גרעיני.

"היום כל כתבה שאתה פותח, מאמרים, כן גרעין, לא גרעין, זה קורה כבר שלוש שנים לפחות, זה מונחי חזק על השולחן בין היתר בגלל שפוטין נכנס לאוקראינה, והוא פרץ את הגדר בעניין של הלקסיקון, והיום זה ממש מונח על השולחן".

כן, ד"ר לוי מודאג יותר משימוש בנשק גרעיני רוסי באופן מיידי, מאשר מהדיבורים על איראן כמדינת סף-גרעינית. "איראן עוד לא שם, ויש לה עוד דרך לעבור כדי שיהיה לה נשק גרעיני מבצעי. לוקח זמן לא רק להרכיב פצצה, אלא גם לשים אותה על נשק שיכול לשאת אותה ולהביא אותה ליעדה. לרוסיה כבר מזמן יש נשקים כאלה, הן ברבה הבינלאומית והן ברמה הטקטית".

ש: אז איראן לא מדאיגה אותך?

ד"ר לוי: "מדאיגה, אבל פחות. איראן תמיד משכה לכיוון הגרעין, אבל לעומת צפון קוריאה שעשתה את זה בשקט והגיעה לנשק גרעיני, איראן עוד לא שם בגלל כל מיני סיבות. רוסיה, צפון קוריאה, אפילו סין מדאיגות אותי יותר בשלב הזה".

"ישראל היא לא מדינה של פצצה אחת"

כאמור ד"ר לוי עשה את המחקר שלו על הגנה גרעינית, ולא רק מפני אסונות בתחנות כח גרעיניות למשל, אלא גם במלחמה שבה חלילה ייעשה שימוש בנשק גרעיני, למשל. על הדרך, הוא גם שובר כל מיני מיתוסים מפתיעים.

ד"ר לוי מדבר הרבה על ההבדל בין נשק גרעיני אסטרטגי לנשק גרעיני טקטי, ונותן בהם סימנים: "הפצצות הענקיות כל העולם מייצר הם נשק אסטרטגי, והבעיה שהם פשוט יוצאות פג תוקף, צריך לטפל בהם ויש תחזוקה עצומה בעלויות גדולות, ורוצים כל הזמן, ואז הלכו והקטינו, כמו שהקטינו את מתקני האנרגיה הגדולים, בכל המידות, כך גם בחימוש התחילו להקטין נשק גרעיני מקומי…

"כבר משנות החמישים כבר היה טיל כתף גרעיני למטרות טקטיות בשדה הקרב. בשנות החמישים גם היה רכב עם מנוע גרעיני. היו הרבה דברים שפיתחו ואז עזבו אותם בגלל קשיים טכנולוגיים.  מאז הפיזיקה לא השתנתה, הטכנולוגיה כן. יש דברים שחוזרים אליהם עכשיו".

מאז מלחמת העולה השנייה צרובה בתודעת העולם הפטרייה הגרעינית מעל הערים היפניות הירושימה ונגאסקי, עליהן הוטלו הפצצות הגרעיניות הראשונות על ידי צבא ארה"ב, במה שהפך לאקורד הסיום של מלחמת העולם השניה.

אבל ד"ר לוי מבקש לנפץ את המיתוס של ישראל כמדינה של פצצה אחת, כלומר – ככזו שעלולה להתאדות אם נופלת פצצת אטום על תל אביב, למשל. "ישראל לא תתאדה, יהיה אמנם הרס עצום, יש פצצות נוראיות, עם עוצמות מטורפות, אבל חשוב לא לבלבל את הציבור, ובאמת שואלים אותי בהרצאות 'אבל תראה מה שקרה בהירושימה', אבל בהירושימה, הבניינים היו מקרטון ומחימר ומנייר, זה לא הבינוי של היום".

"בכלל, ישראל מבחינה גיאוגרפית היא לא ממש מקום טוב להפצצה באטום. טהרן, לעומתה, היא מקום מעולה להפצצה, כי היא בנויה כמו סיר, מספיק לפוצץ מתקן גרעיני בגובה 550 מטרים מעל פני הקרקע שם והאפקט מתפשט באופן מקסימלי בעיר".

"Duck & Cover"

תולדות ההגנה מפני אסונות גרעיניים החלו במלחמה הקרה, בשנות השישים, בין העולם הקומוניסטי לעולם המערבי. שיאו הגיעו במשבר הטילים בקובה, במסגרתו ביקשה ברית המועצות להציב טילים גרעיניים באי השוכן מרחק קצר מחופי פלורידה.

ברשת ניתן לראות סרטוני הדרכה של הגנה אזרחית, בהם רואים תלמידי בית ספר בארה"ב מסתתרים מתחת לשולחנות כחלק מהגנה אזרחית נגד פצצות אטום. "זו בדיחה", אומר ד"ר לוי, "קראו לזה אז 'Duck & Cover'. מצד שני, יש הרבה דברים שאפשר וצריך לעשות בתחום ההגנה האזרחית הגרעינית, אבל במחקר שעשינו שכלל ראיונות עם בכירים בצבא ובשירות הציבור, כולל 25 ראיונות עם אנשים מדרגת אלוף ומעלה ומדינאים שונים, יש כאן קונספציה שגויה לגמרי לגבי הדבר הזה".

ש: יש מה לעשות בהגנה אזרחית כנגד נשק גרעיני?

ד"ר לוי: "בוודאי, אבל לא מתכוננים כמו שצריך. המערכות אפילו לא יודעות מה צריך לעשות. לפני חמש שנים הייתי בכנס של הסוכנות לאנרגיה אטומית בווינה שבאוסטריה, 450 משתתפים, 91 מדינות, כל שבע דקות מרצה. כנס מטורף על איך מנגישים את הגרעין לציבור. ישבתי עם עשרות אנשים, ואמרתי להם שאני לא מבין את המורכבות של זה. אפשר בשעתיים להסביר בכנסים לציבור מה זה גרעין ומה יש לעשות, והם יוצאים מבינים ופחות חוששים. נכון, מי שחוטף את הפצצה על הראש אז חבל על הדיבורים, אבל אם פצצה אחת נופלת על מדינה בעולם, המדינה עצמה לא מתאדה. יש הרבה מה לעשות כדי לצמצם נזקים של פצצה גרעינית".

באותן שנים ממש ישראל החלה לפתח בחשאי את יכולותיה הגרעיניות. הכור הגרעיני בדימונה היה ה"בייבי" של שמעון פרס, שהיה אז מנכ"ל משרד הביטחון. באותה עת אסור היה אפילו לומר שמדובר בכור גרעיני, ופרס טען באוזני העולם כי מדובר ב"מפעל טקסטיל".

עד תחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, לא היה ממש מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. ישראל, על פי פרסומים זרים (וגם לפי הנטען בסדרת הדוקומנטרית "האטום ואני" המשוגרת בימים אלו), היתה המעצמה הגרעינית היחידה באיזור. אבל הדבר השתנה עם הניסיון העיראקי של נשיא עיראק דאז, סדאם חוסיין, להקים כור גרעיני משלו.

כנס עם אהוד אולמרט

ד"ר לוי עושה השוואה מרתקת בין הפצצת הכור העיראקי ב-1981, להפצצת הכור הסורי ב-2008, לבין ההיתכנות של הפצצת פרויקט הגרעין האיראני שעומדת גם היום על הפרק. "לפני כשנתיים עשינו כנס מרתק במעמד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהיה ראש הממשלה בעת הפצצת הכור הסורי", הוא מספר, "בהרצאה שלי עשיתי השוואה בין הפצצות הכורים בעיראק ובסוריה, לבין הרצון של ישראל להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני. ההבדל בין שני הכורים שהופצצו לבין הפרויקט האיראני הוא בכך שהפרויקט האיראני מבוזר ומפוזר במדינה ענקית, וגם מצוי ברובו עמוק באדמה, לעומת הכורים בעיראק וסוריה שהיו במתקן מרכזי אחד מעל האדמה".

ש: ומה המסקנה? ישראל יכולה להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני?

ד"ר לוי: "לא חייבים לפתור כל בעיה ב-100%. ראשית, יש הטוענים כי מדינות נרגעות אחרי שיש להן גרעין, כי זה נותן להן ביטחון. זה כמובן תלוי באופי המשטר. לא בטוח שאפשר להכיל איראן גרעינית. גם פגיעה ב-80% או 90% מפרויקט הגרעין האיראני יכולה לפתור חלק גדול מהבעיה ולהסיג אותם שנים לאחור".

ש: ואתה לא מתרגש מהדיווחים שהעשרת האורניום באיראן מקרבת אותם למצב של שבועות מפצצה גרעינית?

ד"ר לוי: "כל מי שמבין בנושא קצת מחייך כשהוא שומע את הדיווחים האלה, כי מי שמבין איך זה עובד יודע שגם אם יש לך חומר בקיע, לוקח זמן להרכיב פצצה ולשים אותה על כלי שיכול לשאת אותה ולפוצץ אותה ביעד מסויים. זה לא עניין של שבועות ולא עניין של אפילו ארבעה חודשים. כדי שלמדינה יהיה גרעין צריך שלושה רכיבים: צריך חומר רדיואקטיבי כמו אורניום ופלוטוניום, צריך מערכת שיגור וצריך מנגנוני ניפוץ".

"יש הטוענים שלאיראן כבר יש מזמן פצצות גרעיניות"

ד"ר לוי מרבה לדבר על הסכם הגרעין הקודם עם איראן, אשר היה הסכם רע ובלתי אכיף למעשה מול משטר האייאתוללות. חלק גדול מן הבעיה, לדעתו, נעוץ בחוסר האפקטיביות וחוסר השיניים שיש לוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית, הכפופה לאו"ם.

ד"ר לוי: "רבים לא יודעים, אבל כמעט חצי מכח האדם של האו"ם שייך לסבא"א, שהיא הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בוודאי שזה גוף פוליטי, אבל חשוב גם לומר שהוא גוף מייעץ בלבד, הוא לא יכול להורות שום דבר לאף מדינה. הם שולחים פקחים, ולכל דו"ח כזה יש משמעות, אבל בסוף הכח של הגוף הזה מוגבל מאוד".

ש: איראן תגיע לפצצות גרעיניות?

ד"ר לוי: "יש אצלנו בפורום הגרעיני העולמי אנשים שטוענים שכבר ממזמן יש לאיראן כמה פצצות גרעיניות. בתחום הזה לפעמים חשוב מה חושבים שיש לך, ולא מה שיש לך באמת. ברגע שאיראן הופכת למדינת סף, כבר יש לנו בעיה. ייתכן בהחלט שזה המצב כבר היום, אבל המוקד הבעייתי המיידי הוא רוסיה".

ד"ר לוי ממקד את הדאגה שלו בהסלמה הגוברת בין אוקראינה לרוסיה, לרבות הרטוריקה הגרעינית, מה שהוא כאמור מכנה ה"לקסיקון הגרעיני". הוא גם מנתח את הסכסוך הזה מבחינה היסטורית: "אם הולכים להיסטוריה, אוקראינה היא לב ברית המועצות. מוסקבה כמרכז פוליטי היתה צריכה להיות בקייב, כי היא בלב השטח של רוסיה הסובייטית. לכן רוסיה כל הזמן לוטשת עיניים לשטחי אוקראינה, ככה הם פלשו לאי קרים, וכך הם פלשו גם לאוקראינה עצמה".

זמנים מעניינים עם דונאלד טראמפ

בחודש האחרון התיר נשיא ארה"ב היוצא ג'ו ביידן לאוקראינה להשתמש בטילי שיוט אמריקניים לצורך הפצצות בעומק רוסיה. היתר כזה, בדמדומים של ממשל יוצא ולפני כניסה של ממשל חדש, הינו הסלמה מסוכנת, שגרמה לפוטין להוריד את הסף של השימוש האפשרי בנשק גרעיני בסכסוך.

מצד שני, יש הטוענים כי ההיתר ניתן בתיאום עם הנשיא הנכנס דונאלד טראמפ, שלא התבטא בנושא למרות שנשאל – כדי שיהיה לו מנוף לשלול את ההיתר מאוקראינה בדרך לתיווך הסכם שלום בין המדינות.

ד"ר לוי נותר מודאג מההסלמה ברטוריקה הגרעינית בסכסוך הנפיץ הזה: "המערב בתחילת הסכסוך הנוכחי נורא נבהל מהרטוריקה הגרעינית, בפינלנד ועוד מדינות שכנות החלו לעשות תרגילי התגוננות מנשק גרעיני רוסי. בסולם לעבר מלחמה גרעינית יש בהתחלה מחשבות על שימוש בנשק גרעיני, אחר כך יש מילים ובסוף מעשים. את שלב המחשבות והמילים כבר עברנו, וזה מסוכן".

ש: ומה אפשר לעשות? מה המבחן הגדול בהתמודדות הזו?

ד"ר לוי: "אני כבר אומר כמה חודשים שפוטין עשוי להשתמש בגרעין טקטי, כלומר נשק גרעיני בעל השפעה מקומית מוגבלת. ואז העולם ייכנס לדילמה קשה: איך מגיבים ומה עושים. לא בטוח שיש מה לעשות. אני לא מתיימר להיכנס לראש של פוטין ולהבין איך הוא חושב, אבל הוא כל הזמן מוריד את הסף הגרעיני, כולל שינוי פורמלי בדוקטורינה הגרעינית שלו, אז זה יכול לקרות".

ש: ואיך אתה קורא את הכניסה של טראמפ לבית הלבן?

ד"ר לוי: "הוא כנראה טוב יותר לנו ולעולם מאשר קמלה האריס, מצד שני הוא מאוד ריכוזי ולא צפוי. פוטין הראה לנו שצריך מישהו חזק כדי להתמודד איתו, לרבות בנשק הקונבנציונאלי של טנקים וכל מה שהיה פעם, ומצד שני אני סקרן לראות איך טראמפ יתמודד עם המצב הזה. אני מקווה שיקרו דברים טובים, אבל אני לא יודע לחתום על זה…".

ד"ר לוי מנסה לשמור על אופטימיות זהירה. "אני חושב שיהיה פה טוב", הוא אומר בחיוך, "אבל לפני כן יהיו עוד דברים פחות טובים. מה שבטוח, אנחנו חיים בתקופה מעניינת, ממש כמו הברכה הסינית – 'שתחיו בזמנים מעניינים', הם נוהגים לומר".