הרבה שאלות צפות בחודש האחרון: "למה לא נכנסנו עוד לרפיח?" "מה עם החטופים שלנו?", "מדוע אנחנו מסוכסכים עם ארה"ב?", "מה קרה לתמיכה הבינלאומית?", "מה תהיה התגובה של האיראנים?" כל אלה כביכול ממסכים את תמונת המצב המבצעית וצובעים אותה בצבעי דשדוש, חוסר ודאות, וכמובן דאגה רבה.
במאמר זה אנסה לפזר במעט את הערפל, ועם זאת כדאי לדעת שבעת מלחמה מצב היסוד הוא אי-ודאות.
כזכור, צה"ל יצא למבצע קרקעי נרחב בעזה בסוף אוקטובר לאחר אירועי "השבת השחורה", תכלית המבצע בהקשרה הצבאי היה השמדת הזרוע הצבאית של חמאס, קרי, פגיעה עמוקה ביכולת הלחימה שלהם, בתשתיות שיגור הרקטות, ביכולת להוציא מתקפות לעורף, במנהרות בהן הם משתמשים, בזרוע השלטונית, בבכירים, וכמובן שחרור חטופינו מידיהם.
צריך לומר ביושר – אם מודדים את ההישגים של צה"ל בעזה – מרביתם כבר הושגו: יכולת הלחימה של הזרוע הצבאית נפגעה קשות, לרבות יכולת השיגור והמנהרות. בהקשר השלטוני והבכירים – הפגיעה עד כה היא יותר בהיבטים של פיקוד ושליטה, שחררנו כמחצית מהחטופים בעזה, ולמעשה נותרו שני הישגים מבצעיים חשובים: השתלטות על מרחב רפיח ואטימת מנהרות ההברחה בגבול מצרים, וכמובן שחרור שאר החטופים.
מדוע המבצע ברפיח מתעכב?
אפרט כאן את דעתי –
ככל שהמלחמה התמשכה האיום מצפון (חיזבאללה) הפך ליותר משמעותי – זה דרש מצה"ל להקצות כוחות רבים להגנת הצפון ולהערכות לפעולות התקפיות. אנשי המילואים שמרביתם פעלו עד אמצע ינואר שוחררו עם צווי קריאה מוכנים להמשך, ומעבר לכך, חשוב להזכיר כי פעולה ברפיח מחייבת חשיבה כיצד מפנים את האוכלוסייה העזאתית מדרום הרצועה – זהו אתגר מבצעי שאורך זמן.
מעבר לאלה, ממשלת ישראל מנסה באמצעות אמריקה, מצרים וקטאר להוביל לעיסקה נוספת שתשחרר עוד חטופים, ברקע של הדברים חודש הרמדאן שחייב גם מיקוד של כוחות מבצעיים סביב ירושלים וביהודה ושומרון על-מנת לעקר את המזימה של חמאס (וגם איראן) להוביל לפיצוץ אזורי סביב ירושלים, תוך ניצול תקופת הרמדאן – כל כוחות הביטחון נדרשו למנוע את ההתלקחות הזו שהייתה יכולה לפגוע מאוד במאמצים המבצעיים בהמשך.
בנקודת זמן זו ובימים אלה, המשא ומתן לשחרור עוד חטופים מצוי בנקודת מפנה אפשרית, ואנו עומדים לפני חופשת הפסח. כל בר דעת מבין שהשבועות הקרובים הם נקודת המפנה האמיתית, כך או אחרת, ולאחר שנמנעה התבערה סביב ירושלים, בטח לאחר ריענון אנשי המילואים – לצה"ל כעת יש גמישות מבצעית הרבה יותר גדולה, ובעיקר לשני כיוונים – השלמת המהלך ההתקפי ברפיח, ושינוי המצב בגבול הצפון.
הפעולה ברפיח תידרש בעיקר לשם סגירת יכולת ההברחה של חמאס בגבול מצרים, מניעת ההתעצמות שלו מחדש, והעמקת הפגיעה ביכולותיו על-ידי פירוק הגדודים הנותרים שלו בגזרה זו. מהלך זה יוביל לריסוק כולל של חמאס בעזה, ולכן, תהיה פעולה ברפיח – זו לא שאלה בכלל, העיתוי הוא בידי ממשלת ישראל ולהערכתי מדובר בעניין של מספר שבועות לכל היותר. בדרך כאמור, מנסים לשחרר חטופים, מנסים להגיע ל"יישור קו" עם האמריקאים, ומנסים לעשות נכון וממוקד. יש פה אתגרים בכל רמה אפשרית – וכולנו נסכים שאת הפעולה המסיימת צריך לעשות נכון ובחכמה רבה.
מכאן לשאלת הגבול הצפוני – בחודש האחרון צה"ל העצים את תקיפותיו על חיזבאללה, על ציר התספוקת האיראני, והמזימות שלהם שנרקמות במרחב שבין טהראן לדמשק. העימות מול איראן הפך ליותר ויותר מוחשי מתוך הצורך שלנו לצמצם את האיומים מלבנון ומהגולן.
האיראנים הם אלה שמצויים כעת בדילמה – האם להסלים את המצב לכדי מלחמה כוללת אליה צה"ל ערוך, להמשיך ולפעול באמצעות שליחים כמו שבוצע עד כה, או להגיע להסדרה ואיזון מחודש. האיראנים ערמומיים ואסור לזלזל בהם- אני מעריך שעימות כולל יזיק להם הרבה יותר מאשר לנו, ומכאן שאני חושב שאיראן תנסה להימנע ממלחמה כוללת.
עם זאת, על צה"ל לשנות את המציאות בגבול הצפון – בטווח הקצר לכל הפחות נדרשת היערכות הרבה יותר משמעותית מבעבר, עד כדי מהלך התקפי בדרום לבנון.
ברור לכולם שהמצב הנוכחי בלתי נסבל, ומכאן שאני מעריך שגם אם נגיע להסדרה כזו או אחרת, מתישהו נידרש לפגוש את חיזבאללה בשדה הקרב במלוא עוצמתנו, אלא אם יתרחש כאן משהו בלתי צפוי, ברמה של השפעת המעצמות כדי לרסן ולאזן את האזור – חשוב להזכיר כאן, שעד כה המעצמות לא הצליחו להגיע לנקודת שיתוף פעולה – רוסיה בשיתוף איראן ממשיכה להלחם באוקראינה ולטלטל את מרחב אירו-אסיה, ואמריקה עוד לא נקטה צעד משמעותי מובהק כנגד כוחות הרשע במזרח התיכון ובכלל, מה גם שהם עסוקים באמריקה בבחירות המתקרבות שם לנשיאות.
לסיכום, אני מעריך שבטווח הקצר המלחמה בעזה תגיע לכדי מיצוי, והמצב בצפון ישופר, בטווח היותר רחוק יש חוסר ודאות מוחלט.
חשוב להזכיר גם את מצב החברה הישראלית שנראה כי המלחמה לא ממש שינתה את התובנות הבסיסיות, בייחוד בקרב אלו שמנסים לייצר טלטלות פוליטיות כשהמלחמה עדיין מתנהלת. לכידות החברה היא חשובה מאוד לשם ההכרעה במלחמה הזו – האתגר הזה תלוי כרגיל בכולנו, מרמת ההנהגה ועד רמת כל אזרח ושיקוליו.
