אם הייתם שואלים אותי לפני שנה מה חשוב יותר לבצע – מהלך מול איראן או הכרעת חמאס, סביר להניח שהייתי אומר אחרת, אולם כיום, מעל חצי שנה מאז תחילתה של מלחמת ה-7 באוקטובר אני סבור שלמרות מתקפת הטילים / כתב"מים של איראן – ההתמודדות עם השלכות המתקפה הזו, בימים אלא היא דווקא הכרעת חמאס, ובמאמר הנוכחי אסביר מדוע.
הלקח המוטעה
בהסתכלות פשטנית, למרות שהמילה "פשוט" לא מתחברת כאן לכלום, מה שחמאס עזה הוא "ללכת על כל הקופה", כלומר לצאת עם כל מה שיש על מערב הנגב, ולבצע את הפגיעה החמורה ביותר שהוא מסוגל לבצע. אסור לנו בשום פנים לאפשר שהלקח מהאירוע הזה הוא שפעולה דומה מצד כל אויב שלנו היא אפשרית.
חמאס חייב לשלם מחיר בלתי נתפס על פעולתו ב-7 לאוקטובר, והמחיר הזה הוא השמדת כל יכולותיו ולשטונו ברצועת עזה, תוך מלחמת חורמה בכל זרוע חמאסית: ביהודה ושומרון, בלבנון, ובכל מה שמתיימר להיות תחת הכותרת "חמאס". אחרי ה"שבת השחורה" מדינת ישראל חייבת לפעול עם כל יכולתיה להשמיד את הארגון הזה, ולמנוע את תקומתו – בהקשר הזה בדיוק כמו שהעולם הגדיר את הרוע הנאצי – אחת לאחת – זה לא עניין מבצעי, זה עניין לאומי ערכי מן המעלה הראשונה.
דבקות במטרה
אנחנו במלחמה – לא אנחנו הכרזנו עליה. ואת המלחמה הזו צריך לסיים בניצחון – אין לנו דרך אחרת. כך היה מקום המדינה, וזו אחת הסיבות לכך שיש לנו עוד מדינה – כל אויב חייב להפנים שהכרזת מלחמה על ישראל מסתיימת בתבוסה שלו. אין דרך אחרת. וכעת, משאנו "מועסקים" באתגר נוסף בחזית האיראנית, קיים הפיתוי להכות במלוא העוצמה "בראש הנחש" – זה הגיוני.
אך חשוב להבין שבהקשרים של יכולת מבצעית צה"ל לא יכול להריע את איראן – הוא יכול לפגוע בה, לשבש את מצבה לטווח קצר, וזהו. איני מזלזל בכך – זה חשוב, אך אסור שזה יפריע למאמצי הלחימה וההכרעה מול חמאס – הם פתחו עליינו במלחמה ויצרו אסון בלתי נתפס – ואת זה צריך לסיים ומהר. כל פעולה מתגרה של אויב אחר היא בבחינת הסטת קשב מהמשימה המרכזית.
לסיים במהירות
אין לנו זמן בלתי מוגבל. אנחנו חייבים לסיים עם עזה ולהכריע, כי הצפון מחייב שינוי מצב. ושינוי המצב בצפון הוא נטו על כתפי האיראנים, ולכן, סיום הפעולה במהירות בעזה יאפשר הפניית המשאבים, הקשב, היכולות המבצעיות לזירה הצפונית, קרי, סוריה, חיזבאללה, ומעליהן איראן.
ברור לכולם שאיראן חצתה את כל הקווים האדומים בירי ישיר משטחה לשטחינו – זוהי הכרזת מלחמה ברורה ומובהקת, אך ראינו שאת המאמץ שלהם ניתן להדוף. לטווח הקצר כך נכון לפעול, אך בטווח הארוך יותר, ואיני מתכוון ליותר מאשר שנה, למקד את המאמצים מול ציר הרשע הזה.
לייצר אגרוף התקפי והביאם לנקודת החלטה, והיא שינוי המצב מיסודו בזירה הצפונית, קרי דחיקת חיזבאללה לקווים שבהם אינו מאיים על ישובי הצפון, השמדת כל המליציות השיעיות שהאיראנים מנסים לבסס מסוריה, וכמובן טיפול יסודי בפרוייקט הגרעין.
מהלך זה דורש רתימה של הקהילה הבין לאומית – ונדרש כבר עכשיו לגייס, לרתום ולהניע תהליכים. זה מחייב סיום הפעולה בעזה.
לשחרר את החטופים
החברה הישראלית לא תקבל את סיום המלחמה בעזה ללא השבת כלל החטופים – גם כאן מדובר בעניין לאומי וערכי. החודש האחרון הוכיח לנו שבחמאס לא בשלים לשום עיסקה, ומכאן שהמאמץ המבצעי חייב לקום על הרגליים ביתר שאת. אנחנו חייבים לפעול להשבת החטופים לאלתר – אין ניצחון בלעדיהם.
בסיכומם של דברים, אסור לישראל להוריד את העיניים מהמטרה – עלינו להכריע את חמאס, להשיב את החטופים במהירות, ולהפנות את כלל המאמצים, המדיניים, הצבאיים, והחברתיים למערכה כנגד ציר הרשע.