השבוע יצא צה"ל לפעולה במרחב רפיח ברצועת עזה – פעולה שהתבקשה כבר מיומה הראשון של המלחמה, וכלפיה יש מספר דעות מגוונות, מהדעה לפיה המבצע מיותר וניתן להגיע להישגים אסטרטגיים בלעדיו, ועד הדעה שהמבצע הוא חיוני. במספר מאמרים בהם עסקתי לאחרונה הסברתי כי המבצע ברפיח, להבנתי, היה בלתי-נמנע. הפעם אסביר את המשמעויות העמוקות של הפעולה הזו.

ככל שאנו מתבוננים בהתנהלות הנהגת חמאס ניתן להבין באופן מובהק דבר אחד בסיסי – הם מנסים להשהות (מבחינת זמן) את רציפות הפעולה של צה"ל ברצועה, לעכב אותה, וזאת בעיקר באמצעות מנוף החטופים המצויים בידיהם. זו אכזריות ברמה הכי שפלה שניתן להעלות על הדעת, סוגיה הומניטארית מובהקת מופקרת באופן זדוני על ידי אויב, כאשר מהצד שלנו, לרבות בנות בריתנו – אנו נדרשים להיות הכי הומניטאריים שאפשר. זו סיטואציה אכזרית וקשה.

פעולה בתוך הקונצנזוס הישראלי

חשוב לזכור – הפעולה ברפיח זוכה לקונצנזוס רחב מאוד בחברה הישראלית – מעל 70 אחוזים תומכים בה וסבורים שהיא נחוצה. אך לפעולה הזו יש מספר עומקים ולעת עתה לא ברור לאיזו רמת עומק ילך צה"ל ותוך כמה זמן.

ברמה הבסיסית, והיא הושגה בתוך שעות בודדות מרגע היציאה לפעולה, היא ההשתלטות על מעבר רפיח בגבול מצרים – המעבר הזה הוא "צוואר בקבוק" להברחות של אמצעי לחימה, מחבלים, ותשתית ידע ששנים רבות, למעשה מאז ההתנתקות בשנת 2005 – הופקר בידי הפלסטינים, וביתר שאת בשנת 2007 כאשר חמאס השתלט באופן כוחני ורצחני על הרצועה.

השליטה במעבר הזה תצמצם את היכולת של חמאס להתעצם בעתיד – יש לה חשיבות עליונה בראיית "היום שאחרי", גם בשליטה על הגבול, וגם על מנהרות ההברחה שנחפרו בתת הקרקע בגבול.

היום שאחרי והסיכוי לשחרר חטופים בפעולות צבאיות

מדרג הפעולה השני יתרחש באם צה"ל יפעל באופן נרחב יותר, עד כדי השתלטות על המרחב העוטף את העיר רפיח. פעולה מסוג זה תאפשר לצה"ל ליצור לחץ יותר חזק על הנהגת חמאס, תאפשר פעולה להשמדת גדודי הזרוע הצבאית שנותרו במרחב הזה, ותאפשר גם נטרול של המנהרות המבצעיות של חמאס במרחב.

משמע, פעולה מהסוג זה מביעה באופן פרקטי לסיום של הלחימה האגרסיבית ברצועה. החל מהרגע שצה"ל שולט מבצעית בצפון הרצועה, במרכזה, ובדרומה, ניתן להניע כוחות במהירות לכל אורך ורוחב הרצועה בגמישות מבצעית מלאה ובמינימום חיכוך עם אויב – קרי, אם הינתן מידע על ריכוז של אויב או לחלופין של חטופים – הסיכוי של צה"ל להצליח בפעולה אפקטיביות יותר עולה משמעותית בסיום מדרג הפעולה הזה.

הדילמה: לכבוש את רפיח?

מדרג הפעולה העמוק ביותר הוא כיבוש העיר רפיח והשתלטות מלאה על כל המרחב – זו פעולה עמוקה וארוכה יותר, שהסיכון המרכזי שבה הוא חיי החטופים. ברור לגמרי שככל שצה"ל יעמיק את הפעולה ברפיח – מחד הוא יכול להגיע לחטופים שמצויים שם, ומנגד הם מצויים בסכנה מפני החלטה של חמאס להוציאם להורג – זו משמעות כבדה, ואיני מקנא במי שיידרש לכך.

אך ייתכן וזה יהיה בלתי נמנע – ובכל מקרה בין המדרג הקודם שתיארתי (שליטה על ההיקף) ובין מדרג הכיבוש – סביר להניח שיתנהל עוד משא ומתן וניסיון נוסף ברמה המדינית בכל זאת לחלץ את השבויים בהסכם.

כך או אחרת, מצב המלחמה הקיים מאז ה-7 באוקטובר 2023, בהינתן העמקת הפעולה ברפיח, לא יארך עוד מעבר לחודשיים או שלושה. ייתכן ואפילו פחות מכך. סיום הפעולה ברפיח משמעותה שצה"ל שולט מבצעית, כאמור בכל אורך ורוחב הרצועה, והמשמעות החשובה יותר היא שתושבי הדרום יכולים לחזור לביתם ברמת ביטחון הרבה יותר גבוהה מאשר הייתה לפני תחילת המלחמה.

אין זה אומר שיהיה "שקט" – צה"ל לא הגיע וגם לא יגיע לאחרון המחבלים בעזה, אבל היכולת של חמאס לייצר איום משמעותי פחתה באופן דרמטי – וזה הישג משמעותי מאוד, הן בטווח הקצר, והן בטווח הארוך בהסתכלות על המשמעויות האזוריות, וגמישות הפעולה ברמה הביטחונית – בכל מקרה גם בסיום מצב המלחמה, צה"ל יידרש להמשיך ולפעול במבצעים רציפים על מנת לשמר את ההישג הביטחוני הזה.