מספר ימים של כוננות עליונה והערכות להסלמה בעימות האזורי גוזרים מהחברה הישראלית משהו שהיא לא מצטיינת בו – סבלנות ופרופורציות. בשעה שאנו מצויים 10 חודשים מפתיחתה של מלחמה כוללת אל מול ארגון החמאס בדרום, ולא מעט מכך גם ביהודה ושומרון, בצד חילופי אש יומיים בזירה הצפונית, אנו מצויים בשלב של תפנית, כאמור, בראייה האזורית. ההמתנה לפעולה מצד האויב באיראן ובלבנון גוזרת מאיתנו מצב לא נעים, שבהגה הצבאית נקרא "כוננות ספיגה".

להתמקד במטרה

יש הסבורים כי על ישראל לפעול במתקפת פתע אל מול האויב, להקדים ולתקוף כבר כעת באיראן ובלבנון, ולשנות את "המשוואה". אחרים סבורים כי יש לנצל את היווצרותה של קואליציה מערבית באזורינו, הכוללת את ארה"ב, בריטניה, צרפת ועוד, לשמור על עוצמת המגננה, ולהמתין לתגובת הציר השיעי מאיראן, לבנון וסוריה.

אלו רגעים שבהם חשוב להיות ממוקדים על המטרה לשמה יצאנו למלחמה והיא השמדת חמאס. מהלך ישראלי התקפי מול איראן וחיזבאללה בשלב זה לא יסיר את האיום, אלא יעלה את רמת ההסלמה לכדי פעולה קרקעית שתידרש בלבנון תוך ריתוק הזירות האחרות – מאמץ מסוג זה יחייב את צה"ל לצמצם את רמת הפעילות בזירה העזתית – זו תהיה הנחה גדולה לחמאס – כל המהלך האיראני באמצעות חיזבאללה בחודשים האחרונים היה במטרה לפגוע ביכולת של ישראל להכריע בעזה – כניסה למערכה רחבה מול הציר השיעי כעת, בהכרח תפגע ביכולת ההכרעה של חמאס ברצועה.

ראוי לומר שבימים אלה ממש ניכרים סימני התפרקות בחמאס, הן בשל הלחץ הצבאי הרציף, הן בשל פעולה קרקעית רחבה בגבול מצרים והם בשל חיסול בכיריו. חמאס בעזה מצוי בנקודה קריטית של התפרקות, ודווקא כעת הורדת הלחץ מהרצועה תאפשר את התאוששותו.

ולכן, תקיפה בצפון כמהלך מקדים של צה"ל לא תפתור את מצב היסוד בצפון, היא תוביל להסלמה רבתי שתצריך צמצום של כוחות בעזה וביהודה ושומרון. לכל מאמץ שצה"ל ירחיב בזירות אחרות, יהיה משקל של צמצום הלחץ על חמאס – ניתן לבצע זאת, השאלה היא האם נכון. עם ישראל חייב להבין שמתקפה דורשת ריכוז מאמץ – זו תורת הלחימה וכך זה עובד.

קושי מוראלי – ומה לא כדאי לצרוך בימים אלו

לצד כל זאת, יש בהחלט קושי מוראלי להיות ערוכים לספיגה של תגובה איראנית, כולל חיזבאללה. לא מעט מכך נובע מהלחץ הפסיכולוגי שמשודר יום-יום, דקה-דקה בערוצי התקשורת השונים, שפשוט משרתים את המאמץ הפסיכולוגי האיראני אחת לאחת גם אם אינם מתכוונים לכך.

וכאן עצה אחת – צמצמו למינימום את הקשב לתקשורת, היא לא תחדש לכם, היא לא באמת יודעת, והיא מייצרת היסטריה וחוסר פרופורציות. תהא התגובה של הציר השיעי אשר תהא, ישראל תדע להתמודד, תחת הנחה אחת – שאם יזוהה סיכון משמעותי לאזרחים – ישראל תהיה חייבת לבצע מהלכים יזומים למניעתם, כולל תקיפות ממוקדות, כל זאת כאמור על מנת להמשיך ולייצר לחץ צבאי בלתי פוסק בעזה וביו"ש – את חמאס אנחנו חייבים להכריע, ואל לנו להסית קשב לזירות אחרות באופן שיפגע במאמץ זה.

צה"ל הוא לא הצבא של ה-7 לאוקטובר – רמת הכוננות של הכוחות והמוכנות שלהם היא במקום אחר לגמרי, ובצד זאת העובדה שאנחנו לא לבד, ומקיפים אותנו במזרח התיכון כוחות בהובלת האמריקאים – כל זה צריך לתת לישראלי אמונה והבנה שניתן להמשיך ולחיות, ולגלות סבלנות.

עם זאת, ייתכן והציר השיעי יבצע מהלך שאנו לא צופים, זו אפשרות שאנו צריכים לקחת בחשבון, ובמידה ומהלך אלים במיוחד מצידם יתממש – על ישראל לצאת למתקפה בדרום לבנון תוך זמן קצר, הן כפעולת ענישה משמעותית, והן כחגורת הגנה שתאפשר לתושבי הצפון להמשיך בחייהם.

אירוע שהוא לא במסגרת תגובה מוגבלת מצד הציר השיעי משמעותו תהייה שינוי באסטרטגיית המלחמה – במצב כזה, חמאס יהפוך לאיום משני וצה"ל ירכז את המאמץ בזירה הצפונית. זהו תרחיש מחמיר, הוא לא התרחיש שכרגע מדובר בו, אך עליינו להיות מוכנים גם לכך, הכל במסגרת הסבלנות והפרופורציות הנכונות – ובכל מקרה, אנחנו לא לבד, נדע להכריע גם אתגר מסוג זה.