פיגוע קטלני שני בשנה וחצי: יהונתן דויטש, בן 23, לוחם מצטיין ביחידת העילית "מגלן", נרצח בפיגוע ירי בכביש 90 ליד צומת מחולה, ביום ראשון השבוע. דויטש השתתף בקרבות נחל עוז לאחר שביעי באוקטובר, ואף שירת תקופה ממושכת במילואים, אולם השתחרר לפני כמה שבועות לקראת חתונתו שתוכננה בקרוב.
דויטש היה בדרכו אל ארוסתו אמונה, ככל הנראה לצורך פגישה הקשורה בתכנון חתונתם, כאשר המחבלים ירו מן המארב ברכבו מספר רב של כדורים, אשר פצעו אותו באורח אנוש כשהוא מאבד שליטה על הרכב ומתדרדר לצד הדרך. רכב נוסף שעבר במקום נפגע קל, ונהגו הצליח לחבור לכוחות רפואה עד לפינויו במסוק לבית החולים רמב"ם.
הפיגוע הינו כאמור הפיגוע הקטלני השני באיזור, לאחר שבאפריל 2023 נרצחו בני משפחת די, לוסי (לאה) די, בת 48, ושתי בנותיה, מאיה ורינה די, בנות 20 ו-15, ילידות אנגליה, שעלו לישראל והתגוררו ביישוב אפרת המצוי באיזור יו"ש.
כמו משפחת די, גם דויטש היה שייך לציונות הדתית וחובש כיפה סרוגה. מתחקיר ראשוני של הפיגוע עולה כי שני הרכבים נסעו על כביש 90, כאשר הירי נפתח לעברם במרחק לא רב של עשרות עד מאות מטרים בודדים.
יהונתן ז"ל נהג ברכב הלבן, נפצע באורח אנוש מהירי ומותו נקבע כעבור זמן קצר, כאשר איבד שליטה על הרכב והידרדר לצד הכביש. נהג הרכב השני – רכב אספנות כחול, נפגע באורח קל אבל הצליח להתקדם בנסיעה עד לחבירה עם כוחות רפואה. בית החולים רמב"ם בחיפה עדכן כי הפצוע קל סבל מפגיעת רסיסים בלבד ולא נזקק להליך ניתוחי. מצבו מוגדר קל, ומבית החולים נמסר כי הוא יושאר ביחידת הטראומה של להשגחה.
דויטש הוא בנם של אורי ותחיה שהגיעו לבית שאן לפני כעשר שנים, כשאורי מונה לנהל את בית הספר "אורט פסגות" בעיר. המשפחה השתלבה מהר בחיי העיר, כאשר לזוג שישה ילדים. לפני שנה עבר אורי לנהל את בית הספר התיכון בפנימיית הנוער "ימין אורד".
האב אורי העריך שבנו לא הספיק להבין ולהעריך את הסיטואציה, ומת כמעט מייד מן הירי: "אני לא יודע בדיוק מה קרה, היה רכב שירה, בהתחלה רכב אחד, והמשיך להתקדם, יהונתן לא ידע על הפיגוע ממה שאני משער. הוא היה חמוש, יכול להיות שהוא סימס, הוא עמד בתחנה ומישהו כנראה ביקש ממנו טרמפ, הוא עצר, והמחבלים עברו עם הרכב וריססו אותו. לא היה לו סיכוי, זה קרה במקום".
עם היוודע דבר הירצחו של יהונתן דויטש, ההספדים הכואבים מיהרו לזרום. נועם ג'ומעה, ראש העיר בית שאן, הכיר את יהונתן הצעיר: "יהונתן דויטש הי"ד הוא אדם גדול שנרצח והלך מאיתנו בטרם עת. לפני 6 שנים הוא פנה אליי בהודעת ווטסאפ: 'אהלן זה יהונתן דויטש מבני עקיבא ואני מחפש להתנדב בעיר'.
"הוא היה מתנדב סדרתי – בבני עקיבא, במטה המתנדבים בקורונה ובפרויקטים קהילתיים רבים. למרות הפרשי הגיל ראיתי בו חבר, גיבור בן 24, משוחרר טרי מיחידה מובחרת, לב ענק שהטביע חותם לא קטן בעיר בית שאן ובכלל. השם יקום דמו".
גם תומר אהרוני, מכר של המשפחה, אמר לתקשורת: "להתראות חבר יקר. לא מעכל את המילים האלה. העולם הפסיד היום אוצר עצום שהוא עוד לא זכה להכיר".
האב: "כבר אמרנו 'הגומל' לאחר שחרורו, חגגנו"
האב, אורי, סיפר ארוכות על בנו שנרצח, בראיון ל"מעריב": "יהונתן שירת מתחילת המלחמה ביחידת מגלן. בהתחלה הוא לא הצליח לעבור את הגיבוש אך לא ויתר, הלך לגיבוש צנחנים ומשם משכו אותו למגלן.
"הוא החל את השירות שלו במקום לא קל והתמודד עם הקשיים הפיזיים והמנטליים בעבודה יומיומית. הוא הצליח להיות נווט מאוד מקצוען וטוב. מה-7 באוקטובר הוא נלחם, קפץ מול כולם בבוקר השבת, הסעתי אותו לטרמפ, הם נסעו לנחל עוז, ושם הוא עבר בית בית בטיהור ונלחם כמו אריה".
"הוא סיפר לי שתוך כדי הוא מנסה לדפוק לאנשים על הממדים והם לא הסכימו לפתוח, לא האמינו לו שזה הוא. באיזשהו שלב מישהי פתחה לו את הדלת והוא ליווה אותם והוציא אותם, הוא איבד את הכל במלחמה, את הארנק והדרכון, אבל את השרשרת שהיא נתנה לו הוא לא איבד.
"הוא יצא יום אחד מרפיח לפני חודשיים ונתן לארוסתו את השרשרת, אחרי זה הוא חזר להילחם. אמונה לקחה את השרשרת ועשתה מזה תמונה עם מסגרת שכתוב עליה כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
אורי, כאמור איש חינוך, סיפר על אופיו הייחודי של בנו הבכור שנפל: "יהונתן לא השקיע בלימודים, לא כל כך עניין אותו, אבל עניין אותו להתנדב. עברנו לבית שאן לפני 9 שנים, וכל המשפחה שלי נכנסו איתי לשליחות החינוכית, הוא היה שותף עכשיו בפורום 'תקוותנ'ו ששם למטרה לחבר את חלקי החברה.
"הוא ואמונה ארוסתו הוא אמורים להתחתן בעוד חודשיים. הוא השתחרר ב-31 ביולי, עשינו כהורים מסיבת שחרור לילדים, בירכנו יחד את ברכת הגומל, עמדנו מחובקים, היינו בטוחים שיהונתן במקום אחר עכשיו. פה, רגע שעה מהבית, הוא נסע לריאיון עבודה בכביש 90 ליד מחולה, מחבלי חמאס השיגו אותו".
"רוצים שיוכר כחלל צה"ל"
על הכאב אמר האב: "אני לא מאשים אף אחד, אין פה מישהו שרצה שזה יקרה. יש בי כעס גדול על הסיטואציה ולא על מישהו או על משהו. אני כן יודע שאנחנו מצטרפים למשפחה גדולה מאוד של אנשים שנתנו את כל מה שהם יכולים למדינה ועם המקסים שלנו, וזה מחייב אותנו להיות יותר טובים ומסתכלים על הטוב. אנחנו 6 ילדים, יהונתן היה הבכור".
המשפחה את ההלוויה של יהונתן ז"ל בעקבות הרצון שיכירו בו כחלל צה"ל. אורי: "יהונתן תמיד חשב איך לשפר, וזה המוטו בעיניי שמלווה אותנו כמשפחה וליווה אותו בחיים הקצרים שלו, אבל המלאים. הלוואי שכולנו נלך בדרכו שלו. אנחנו מאוד מבקשים שיוכר כחלל צה"ל, זה נמצא על שולחן ראשי הצבא. אנחנו לא מבקשים זכויות אלא הכרה, בשבילו, הוא נלחם בעזה עד לפני שבועיים ויש לו מילואים בעוד שבוע. מגיע לו שיוכר כחלל צה"ל".
בסופו של דבר דויטש לא הוכר כחלל צה"ל, אולם נקבר בהר המנוחות בירושלים. אמונה, ארוסתו, ספדה לו במילים קורעות לב: "כל מה שעולה לי בראש זה למה הקב"ה לקח לי אותך? הצלקת הזאת תישאר איתי לנצח. בעוד פחות משלושה חודשים הייתה אמורה להיות החתונה – השמלה, הלהקה, האולם – הכל כמעט מוכן. דמיינתי את המבט שלך כשתראה אותי בחופה, אבל יותר מהכל, דיברנו על הבית שנקים. חלמנו להקים בית שמארח כל הזמן, לעשות טוב כמשפחה. מסיבות שלעולם לא נבין, לא נזכה לזה עוד".
אביו אורי חשף בלוויה מכתב שהותיר אחריו יונתן ערב כניסתו ללחימה בעזה: "בשום אופן זה לא מכתב פרידה, רק לציין את הערכים שמובילים אותי בקרב הזה. זכיתי להיות חלק מהמאבק של העם היהודי. מתוך כל הזכויות האלה אני יוצא כלוחם עברי גאה ואני בטוח שאני אעשה את זה על הצד הטוב ביותר שאני יכול'".
שחף מושקוביץ, תושבת נחל עוז ספדה לו: "בלילה שבין ה-7 ל-8 באוקטובר הפנים הטובות של יהונתן ולשמחתי הראשונות שזכיתי לראות אחרי 20 שעות בממד. אמרת לי – 'קוראים לי יהונתן ואני ממגלן ובאנו לחלץ אותך' צעקת לי מעבר לדלת ואז יצאתי אחרי דקות ארוכות חמושה בסכין. זוכר איך צחקנו ביחד חודשים אחר כך, איך חשבתי שאתה מחבל, הייתי חושב אותו דבר, ענית לי. הובלת אותנו למקום בטוח, בחור צעיר אבל כל כך בוגר, לוחם ללא חת".