ככל שחולף הזמן נקודת ההחלטה בעזה מתחדדת יותר ויותר – ידענו שנגיע לרגע הזה שבו נידרש לבצע בחירות קשות, לגעת לעצמנו בעצבים הכי רגישים, וכנראה שהרגע הזה מתקרב, ובמרכזו הדילמה – מה יותר חשוב, החטופים או רציפות המלחמה, ואני מדגיש – רציפות המלחמה, ולא הפסקה.
את המלחמה מול חמאס אסור להפסיק, אי אפשר לתת לפושעים האלה יום אחד של ביטחון שמא הם חושבים אולי שיש להם עתיד בשלטון או כגוף צבאי – זו מחשבה שיש לעקור, וזה יכול להתרחש רק בהמשכיות של המלחמה, לא עצירתה חלילה.
על הפרק ייתכן ועומדת אופצייה של שחרור חטופים. אני סבור שיש לממש אותה, שגם אם נתעכב עוד בהכרעה סופית של חמאס חודש או חודשיים – נכון לנו לשחרר את אנשינו שהופקרו בדרום ב-7 לאוקטובר. אני מתנגד בכל דרך למחשבה שנכון להקריב אותם, ולכן אני קורא – "זיכרו את העקידה".
מזה מספר ימים אני מסתובב עם המחשבה הזו בראש, עם אותם רגעים בהם הקב"ה בוחן את אברהם אבינו במבחן הקרבה בלתי נתפס, ומצווה עליו לעקוד את בנו, יצחק. ואברהם נחוש בקיום ההנחיה האלוהית – הוא מכין את הפעולה, ונכון אליה נפשית, אך ברגע האמת הוא מצווה אחרת: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".
ולמשפט הזה יש המשך לא פחות חשוב: ""וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי."
אני מצוי בצד של החברה הישראלית שקורא, כזכור, לא להוריד את העין מהמטרה – להיכנס רפיח ולהכריע. אך ברור לי שאין לנו פריווילגיה להקריב אנשים שנחטפו, שבויים, נשים וילדים, עבור המהלך הזה, אם המשמעות היא עיכובו (ולא מניעתו).
מי שטוען שהמחיר שאנו נשלם עבור חטופינו הוא פגיעה בהרתעה וכאילו לא השגנו דבר – בעייני טועה ובענק. צה"ל מאז אוקטובר 2023 השמיד 80% מהיכולת הצבאית של חמאס: לוחמיו, תשתיותיו, אמצעי הלחימה שלו, המנהרות שלו. בהגדרת הישג מבצעי – זו השמדה של הזרוע הצבאית – עשינו זאת במחיר עצום של מעל 600 לוחמים הרוגים – אנחנו לא צריכים להוכיח עוד למישהו במזרח התיכון כמה נחושים אנחנו, וכמה אנחנו מוכנים להקריב. המסר שאנחנו צריכים להעביר הוא שמי שעושה לנו מעשה דומה, לא יזכה לתקומה. אני סבור ששם אנחנו נמצאים, גם אם נתעכב עם זה. אך לא נכון שנעקוד את החטופים והשבויים.
ובהקשר הזה חשוב להבהיר עוד נקודה – עזה היא חלק מהמערכה האזורית שנכפתה עליינו, וחשוב לראות מה תוליד "עיסקה" במידה והיא תצא לפועל – מה יתרחש בגבול רפיח בטווח הקצר, מה בנדון החות'ים בתימן, והמשטר השטני באיראן, ואיך מעיפים את חיזבאללה באופן שלא יאיים על תושבי הצפון ויאפשר החזרתם – הכל כאן כרוך בהכל.
אני סבור ששינוי המצב בגבול עזה, בצד לחץ מעצמתי דרמטי על איראן יכולים להיות משענת אסטרטגית חשובה לישראל, ואני יכול לומר שבמידה והעיסקה הזו תתכנס למקום בו לישראל יש הישג אסטרטגי מול האיראנים, והוא מובהק ומשמעותי, נכון להמתין עם רפיח בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.
ולכן, בסיכומם של דברים, תוך למידת ערכי היסוד היהודיים, אני סבור שאת מבחן ההקרבה מדינת-ישראל והחברה הישראלית עברו בגדול, עליינו להתבונן בתמונה הגדולה, להמשיך ולהתעצם, ולקחת בחשבון שיש דברים שיסתיימו בחלוף הזמן, כל זאת תחת ההנחה, כאמור, שהתמונה הכוללת תסתדר לטובתנו. ואם זה לא יהיה הכיוון – מה לעשות אנחנו כבר יודעים.
כדורי הרובה שפספסו – מעשה ידי האל – רק במילימטרים את מוחו של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, עלולים להצליח במטרתם כאן בירושלים. ההסתה החמורה והמטורללת נגד טראמפ ונתניהו, אשר לה מאפיינים דומים מאוד, ואשר הסתיימה בנס במקרה של הראשון, עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית כתובה מראש כאן בישראל. עיצרו את הטירלול לפני שיהיה מאוחר!
האמנם למדנו משגיאת העבר של האכלת המפלצת בתמורה לשקט, שהתפוצצה בשבעה באוקטובר? ההפגנות והשביתות מראות שיש חלקים גדולים בחברה הישראלית שעוד לא הפנימו את הלקח
הפיכת ראש הממשלה הנבחר לאויב העם וההסתה הפרועה נגדו היא קדימון לפשיזם של סתימת פיות ודיקטטורה מפני אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
ח"כ לשעבר, האלוף דיין, יו"ר "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל, מדבר על המלחמה בעזה, על ההבדל בין אחריות לאשמה, על המתח בין הדרג הלוחם לבין הפיקוד העליון של הצבא, וגם על ההיערכות לכניסה מחדש לפוליטיקה במסגרת הליכוד. עם שורשים עמוקים הנטועים בעמק בו גדל והתחנך, במושב היוגב, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, מדבר באופן טבעי על ענייני צבא וביטחון, אבל דווקא ההתנסות כיו"ר מפעל הפיס נשיא מייסד של כנס שדרות לחברה וחינוך, מושכת אותו לתחום החינוך: "לא פחות חשוב מענייני הביטחון"
עיריות מגדל העמק, עפולה ונוף הגליל לא השתתפו בשביתה הפוליטית של ההסתדרות, אולם המועצות האזוריות עמק יזרעאל ומגידו כן השתתפו, ולו באופן חלקי. נראה כי גם בעניין זה, ההתנהלות היתה כפופה לנטייה הפוליטית של ראשי הרשויות השונים
מחלוקת בין העירייה לבין יו"ר האופוזיציה אלגריה בן קסוס על גביית תשלום עבור כרטיסים למופע סיום הקיץ, לאחר שבשנים קודמות היה מדובר באירוע חינמי. סלע המחלוקת – האם המשטרה הורתה לגבות תשלום עבור האירוע, או רק הורתה על כירטוס לצורך הגבלת מספר הבאים למופע?. בן קסוס: "אנו יודעים מי החליט לגבות את הכסף בעירייה". העירייה: "הוראות המשטרה מדברות בעד עצמן, 3,000 איש נהנו מהמופע, רובם בני העיר"
