איך השתנתה בין הצהרה אחת המנגינה, איך השתנו בין רגע קשיות המילים, איך השתנו בין רגע סוגי השאלות, איך השתנו בין הצהרה אחת הניבים, מניבים צמחוניים הפכו בין הצהרה לניבים טורפים, איך הליטופים התחלפו בין הצהרה אחת לחספוס גס, איך בין הצהרה אחת כפפות המשי היו לכפפות אגרוף, איך?

זה היה שיעור מצוין בהבנת התקשורת הישראלית, שיעור ממנו היה ניתן ללמוד מהי תקשורת מגויסת, מהי תעמולה, מהי פוזיציה נטולת רסן.

מהרגע בו הכריז גדעון סער על החלטתו להיפרד מ"המחנה הממלכתי" הוסרו כל ההגנות, שוחררו כל החסמים, הותרו כל הרצועות, תיבת האתרוג נפרצה והאתרוג השמור היה למשל ולשנינה.

האיש שחובק, נעטף, הפרח המוגן עד בלי די, גדעון סער, איבד את כל האהדה, האהבה, ההגנה, ברגע שהחליט להצטרף לאיש המוחרם, המנואץ, המקולל, השנוא על מובילי הדעה והאוחזים במוקדי הכוח, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מביך ומצער מאוד היה לראות איך שגלגל מסתובב לו, גדעון סער הוצב חשוף בצריח, עוד רגע ישפכו עליו קיתונות הזעם של חרון האל הפוליטי, יטילו עליו את האחריות "להישרדות", "להצלת", האיש ההוא, שנוא נפשם, מכונות הרעל כבר טענו את טילי השנאה טרם שיגורם, מעתה לא גדעון ייקרא כי אם "ביביסט" יהיה שמו כאות קין על מצחו.

השיעור אותו מעבירה התקשורת את עם ישראל הוא שיעור מדכא, שיעור ידוע מראש, שיעור אותו למדו על בשרם, איילת שקד, נפתלי בנט, ניר אורבך, עידית סילמן וכל מי שהפנה עורף לערכי הימין, לראש הממשלה, כל אלה היו לחביבי התקשורת, זכו לראיונות מחבקים, לאמבטיה של אמפתיה, עברם "הפשיסטי, הגזעני, הלאומני, המשיחי ההזוי, הקיצוני" נמחק בין מעבר אחד, אפילו את ראשות הממשלה העניקו לפוליטיקאי ולו מפלגה בת שישה חברי כנסת, כולל הוא עצמו.

אחרי טבח שבת שמחת תורה ראוי היה לערוך חשבון נפש לאומי, החל בראש הממשלה וממשלתו, עבור דרך הרמטכ"ל ומטכל"ו, אנשי זרועות הביטחון השונים, מחוללי השסע הנורא ומעודדי הסרבנות, מפצלי העם, מחלישי הרוח ומסכני החוסן הלאומי.

נדמה כי גם התקשורת הישראלית המוטה באופן מחריד, ראוי היה לה שתערוך חשבון נפש ובדק בית על תרומתה להשחתה הפוליטית ולהפצת הפלגנות והשנאה בין חלקי החברה הישראלית.

התקשורת תובעת ודורשת בצדק, שכולם יישאו באחריות על שהתחולל בטבח שבת שמחת תורה, אך מה עם החלק הארי של אנשי התקשורת אשר חלקם אינם אלא פוליטרוקים דרגה ח', תועמלנים מטעם ודוברי חצר, אשר במעשיהם גרמו לנזק עצום בהתפוררות החברה הישראלית, פגעו פגיעה אנושה במרקם ובאיזונים בין חלקים בחברה הישראלית?

גדעון סער, כמו עידית סילמן בשעתה, חש מיד עם חבריו לסיעה את נחת זרועו, ארס מקלדתו, ציניותו המושחזת של מי שעד אתמול כתרו כתרים לראשו והגנו בעוז רוח עליו.

שוב יהיה מושא ללעג בתוכניות סאטירה חד צדדיות, גדעון, נא דאג להצטייד כבר אתמול לחברי מפלגתך ואתה בראשם, הצטייד באפוד קרמי חסין מתקפות ביולוגיות, בקסדה עמידה בפני טילים, הישאר עם אוהביך קרוב לממ"ד, אתם כבר חוטפים, אוהבים הפכו לאויבים.

גדעון סער הצטרף לקבינט הביטחוני, יש לי תקווה אמיתית כי גם חבריו למפלגת "המחנה הממלכתי", הרמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגדי אייזנקוט ימשיכו להיות חלק מקבינט המלחמה בדרום והמלחמה הצפויה בצפון.

עם ישראל זקוק לממשלה רחבה, למען הניצחון, למען הקיום היהודי בארץ המובטחת, למען המחר.

אונר"ע, הארגון הרע שחייב לעבור מהעולם

התנהלותה של ממשלת ישראל והעומד בראשה מעוררת דאגה, דאגה המדירה שינה מעיניי בעקבות אוזלת ידה בטיפול בארגון אונר"ע, ארגון הסעד שערוותו נחשפה לעין כל, ארגון שפגש ממשלה הבורחת מהחלטה, מהכרעה.

ממשלת ישראל טרם הכריזה על ארגון אונר"ע כארגון טרור, ממשלת ישראל טרם סילקה משטחה נציגויות של ארגון רע זה, מדינת ישראל נוהגת באופן מופקר, מחד, חושפת לעיני העולם כולו את חרפת עובדיו שאינם אלא טרוריסטים במסווה ומאידך, מפגינה חוסר מעש מול ארגון זה.

שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, נלחם במוסדות האו"ם בכל כוחו כנגד ארגון רע זה, מציג את חוסר המוסר והצדק בארגון זה, פועל לסגור את הארגון ולהעבירו מן העולם, מולו משתאים שונאי ישראל בעולם ותוהים איך מדינת ישראל אינה מסלקת אותם מאדמתה.

לא היינו זקוקים להקלטות המפלילות והמזעזעות של אנשי החרפה, עובדי אונר"ע ביום ורוצחים מתועבים בלילה, "מורים ומחנכים" בבוקר ומחבלים במשרה מלאה בערב.

מפלצת הרוע שהתחפשה לארגון סיוע לפליטים נחשפה במלא קלונה בטבח שבת שמחת תורה כאשר 450 מעובדיה השתתפו בטבח, באונס, בעריפת ראשים, בחטיפה ובחילול כבוד האדם .
מלחמת עזה היא ההזדמנות היחידה והחד פעמית למיגור הרוע הזה והעברתו מן העולם, אין עוד עם בעולם המנציח את פליטותו, דור אחר דור, לסגור את הארגון הרע הזה.

מדינת ישראל צריכה להוכיח במעשים, לא בהצהרות ולא בתביעות כלפי העולם כולו בעוד היא אינה נוטלת קורה מבין עיניה, ארגון הטרור לא ימוגר אם מדינת ישראל לא תכריז עליו ככזה, מה לנו כי נלין על אומות העולם בעוד אנו איננו מבצעים את חובתנו הברורה.

מחבלי החמאס והג'יהאד האיסלאמי, עובדי אונר"ע, מי שהיו אמורים להיות סוכנות סעד לפליטים הפלסטינים מעלו בתפקידם באופן מחפיר והנורא ביותר, הם שהיו אמורים לדבר שלום לחנך על אהבת האדם, לזרוע זרעי תקווה, להוציא ממעגל הפליטות, פעלו לזרוע שנאה, לטעת איבה, לחנך לשנאת יהודים, מוריהם מחבליהם ביצעו את הפשעים החמורים ביותר שישנם בספר המוסר האנושי.

ההקלטות המחרידות בין המורים – המחבלים, הוכיחו מעל לכל ספק את מה שמדינת ישראל ידעה עוד לפני טבח שבת שמחת תורה, ידעה ולא פעלה כנגד המחבלים במסווה.

לחרפתנו, ממש בעת ששורות אלה נכתבות, בירושלים פועלת עדיין סוכנות אונר"ע, ובמרכז רצועת עזה שבו ל"עבודתם" "פקידי" אונר"ע במחנה הפליטים אלמע'אזי והזמינו את העזתים להגיע לסוכנות לקבל סיוע, ואנו, אנא אנו מוליכים את החרפה?

ראוי לה לממשלת ישראל והעומד בראשה, לייצר אתמול, חזית אחידה עם שגריר ישראל באו"ם, כנגד אונר"ע, להוביל מהלך בינלאומי שאינו מסתכם רק בהפסקת העברת תקציבים במיליוני דולרים מדי שנה לארגון הרע הזה אלא לפעול בכל הכוח לסגור ושלשום את הסוכנות הזו ולהעביר את הטיפול בפליטים דור רביעי בעזה לסוכנות הפליטים של האו"ם.

בעיצומה של מלחמה, לחימה או בט"ש, בעת שהקבינט הביטחוני מדבר בשלושה קולות, בעת שאויבנו מוחאים כפיים אל מול הפיצולים בחברה הישראלית, בעת שמאה אלף אזרחים גולים מביתם, בעת ש-134 חטופים נמקים במנהרות אנשי התועבה, בעת שמשפחות שכולות מבכות את אוהביהן, בעת שלוחמי צה"ל ממלאים את מחלקות השיקום בבתי החולים, בעת שהסיוע ההומניטרי היה למשל ולשנינה, בעת שמדינת ישראלים מעניקה שי לחג הרמדאן לאלפי עזתים, אני מזהה בלבול גדול וחוסר נחישות בהנהגה, אני חרד.

להיות חרד זו אינה תוכנית עבודה, על כן כדאי מאוד להתחיל לפעול באופן מוסדר ושיטתי, להניח בצד את המחלוקות והאיבות, את הפוזיציה והמטענים האישיים ולהתחיל לעבוד למען עם ישראל.

אני חרד מההתנהלות הלא אחראית של ממשלת ישראל בסוגיה זו, מקווה כי עיוות זה יתוקן במהרה, את אונר"ע חייבים לסגור.

שבת שלום.