הרצל יודע היטב מהו מחיר הטרור: בתו הבכורה שיר חג'אג' נרצחה בדיוק לפני שמונה שנים בירושלים, בעודה בקורס קצינים של יחידה טכנולוגית-מודיעינית מסווגת אליה הגיעה לאחר שהפגינה נחישות ועקשנות לשרת בה. בראיון מיוחד הוא מספר על שיר, על האתגרים והשינויים שליוו אותו מאז הירצחה, וגם על פעילותו בפורום "בוחרים בחיים" ועל מפעלי ההנצחה הרבים והמרגשים לכבודה של שיר הי"ד. בימים בהם הוא נפגש עם שרים וחברי כנסת כדי לסכל את העסקה לשחרור מחבלים, הוא אומר: "למשפחות החטופים מותר להפגין ואפילו לשרוף את המדינה למען יקיריהן, אבל המדינה צריכה לשקול דברים אחרת. לצערי השרים כבר השלימו את שחרור מחבלים רוצחים, אני מקווה שחמאס יטרפד את העיסקה ויציל אותנו מעצמנו"
הרצל חג'אג'. בוחר בחיים וממשיך להנציח את בתו שיר הי"ד
הרצל חג'אג' (56, תושב מעלה אדומים) ואשתו מירב היו עד 2017 שני ישראלים אנונימיים לגמרי: גרים במושב יד רמב"ם, מגדלים תוצרת חקלאית ומוכרים אותה בדוכן ירקות בשוק רמלה. העיסוק קשה היום היווה תמיד אתגר כלכלי, כמו רבים מעם ישראל, אולם היתה להם סיבה מעולה לקום בבוקר: ארבעת בנותיהם המקסימות, ובראשן הבת הבכורה, שיר חג'אג'.
שיר היתה המועמדת הראשית של המשפחה לשבור את המעגל הכלכלי המחניק של העיסוק בירקות. עם חלומות גדולים ומוטיבציה מטורפת, כנגד כל הסיכויים, ולאחר שהמשפחה עברה למעלה אדומים בעקבות נפילה כלכלית של העסק המשפחתי – היא התקבלה לשירות ביחידה טכנולוגית-מודיעינית יוקרתית וסודית, כזו שבסיום השירות שלה היה פותחת בפניה דלתות לשערי מקומות התעסוקה המתגמלים ביותר של ההייטק.
"היא היתה מיועדת להיות ממציאה. היא אהבה את האתגר של להמציא דברים שעוד לא היו קיימים. היא היתה אמורה להיות ממציאה טכנולוגית ברמה עולמית – ככה אמרו לי גם ביחידה שלה וגם באוניברסיטה בה החלה ללמוד", אומר הרצל.
אבל חלומה של שיר לא התגשם. בינואר 2017, בעודה חיילת בקורס קצינות, בת 23 בלבד, מחבל משועפאת דרס באמצעות משאית את שיר, שהיתה בשבוע סדרת חינוך בירושלים במסגרת קורס הקצינים בו השתתפה, יחד עם שלושה חיילים נוספים שנהרגו בפיגוע.
החיים של הרצל ושל המשפחה כולה השתנו מן הקצה אל הקצה מאותו הרגע. עם כל האבל והצער הגדולים על מותה של בתם הבכורה, הם היו נחושים לבחור בחיים – וגם להיאבק בטרור ובמכשולים השונים שחלק ממוסדות המדינה מעמידים במלחמה בטרור.
שבוע לאחר הראיון שפרסמנו ב"אינדקס העמק והגליל" עם אילן רגב, אב למיה ואיתי שנחטפו לעזה ושוחררו בעיסקת החטופים הראשונה בנובמבר 2023, אשר צידד בהשגת עיסקת חטופים "בכל מחיר – כולל במחיר הפסקת המלחמה", הרצל משמיע קול ברור ותקיף נגד עיסקה כזו.
"אנחנו מכירים ויודעים את המחיר של שחרור מחבלים רוצחים. אם לפני עיסקת שליט יכולים אנשים לומר שהיינו תמימים ולא ידענו את המחיר, למרות שהוא ברור כבר אז, מאז עיסקת שליט המשוואה ברורה – שחרור מחבלים רוצחים, ואפילו מחבלים שלא הורשעו ברצח, יביא לרצח של יהודים. זו לא שאלה תיאורטית. למשפחות החטופים יש זכות להפגין ולדרוש את העיסקה, זכותם לשרוף את המדינה, אבל המדינה צריכה לשקול דברים אחרת, בראייה כוללת ורחבה".
הנדסת חומרים מתקדמים
שום דבר בחיים של הרצל לא הכין אותו לחיים כאב שכול לבת שנרצחה בפיגוע טרור. "אנחנו המשפחה הכי פשוטה בעולם. היינו גרים במושב יד רמב"ם, אני כעצמאי המון שנים עברתי בשוק ברמלה, בחנויות, דוכן ירקות וכאלה", הוא מספר, "גידלנו ארבע בנות מדהימות, בשלב מסוים עברנו למעלה אדומים אחרי איזושהי נפילה כלכלית מאוד גדולה, נפתח לנו פה פתח לפרנסה".
הרצל ממשיך: "ארבע שנים וחצי לפני הפיגוע שיר התקבלה למגמת הנדסת חומרים מתקדמים, סיימה אותם בהצטיינות, ואז התגייסה לצבא ליחידה 81 של אמ"ן. אחרי כחודשיים וחצי יצאה לקורס קצינים ממנו היא לא חזרה".
זה לא היה דבר רגיל, גיוסה של שיר ליחידה 81 של אמ"ן, האמונה על מודיעין טכנולוגי. היא היתה צריכה לעבור מסלול לא פשוט בדרך אל היחידה. "כבר לקראת סוף בית הספר התיכון היא התקבלה לעתודה ובארבע השנים האלה הייתה מלמדת בכל מעלה אדומים בשיעורים פרטיים פיסיקה ומתמטיקה ברמה של 5 יחידות. היתה פה בבית רכבת של ילדים, ילד נכנס וילד יוצא", הרצל נזכר.
לקראת הגיוס של שיר, היא רצתה להתקבל ליחידה היוקרתית, אולם איכשהו היא החמיצה את מועד המיונים ליחידה. כאן מתחיל סיפור של עקשנות משולבת בחיוך ובקסם שאפיינו אותה, ממשיך לדרך הבלתי רגילה שעשתה כדי להיכנס ליחידה, ועד הסוף הטראגי שלווה בערכים ציוניים כמעט עד רגע מותה ממש.
הרצל: "היא פספסה את המיונים, אבל הצליחה איכשהו להשיג את הטלפון האישי של מפקד היחידה. היא צלצלה אליו, והוא בכלל התפלא איך היא השיגה את הטלפון שלו. בתחילה הוא 'נפנף' אותה, אמר שהמיונים כבר הסתיימו. בכל כמה ימים היא היתה שולחת לו הודעות, מבקשת בכל זאת הזדמנות.
"בסוף הוא שלח שני קצינים שידברו איתה, שיבחנו אותה. אחרי שהם חזרו מהפגישה איתה, הוא שאל אותם: 'נו, עכשיו יהיה לי שקט ממנה? אפשר לעבור הלאה?', הוא רק רצה להוריד את שיר מהגב שלו, אבל הם אמרו לו שצריך לפתוח את המיונים מחדש במיוחד בשבילה, כי יש לה יכולות מטורפות. ככה היא נכנסה ליחידה. שנים אחר כך אמר לי המפקד שלה שהיא היתה הראשונה והאחרונה שהתמיינה ממעלה אדומים, מבית ספר רגיל ולא מעתודות אקדמאיות יוקרתיות יותר".
מכללת עזריאלי בירושלים במקום הטכניון או בן גוריון
שיר חג'אג' ז"ל. כוכב עולה בשמי הטכנולוגיה, שחייה נגדעו באחת בפיגוע רצחני בירושלים
אפשר היה לחשוב ששיר ז"ל היתה עם נטייה למקצועות הריאליים בבית הספר, אבל הרצל דווקא מפתיע ואומר שלא. "היא היתה טיפוס אמנותי מאוד, כל מיני ציורים ועיצובים שהיא היתה עושה, דברים מאוד יפים מצאנו גם לפני ובעיקר אחרי שהיא נרצחה. כשעברנו למעלה אדומים, היא השתלבה בכיתת מופ"ת שעודדה את הלימודים הריאליים בפיסיקה ומתמטיקה, והיא 'נדלקה' על זה והשקיעה הרבה מאוד בלימודים".
ש: עד לרמה שהיא החלה להעביר שיעורים פרטיים?
הרצל: "כן. אחרי שהיא נרצחה, ביקשנו בתפוצה רחבה שכל מי שיכול לספר לנו על שיר, שיבוא. הגיעו הרבה תלמידים שלה, אחד הדברים שהכי חזרו בסיפורים שסיפרו אלה שלמדו אצלה שהם מספרים שהיא היתה היחידה שהאמינה בהם, שיר נתנה להם מוטיבציה, אמרה להם כמה חשוב ללמוד, כמה חשוב להצטיין, כמה חשוב לא לרדת מחמש יחידות לארבע יחידות. הם סיפרו שהיא ממש השקיעה מזמנה מעבר לשיעור כדי שלא ירדו לרמה יותר נמוכה. רבים אמרו שהם חייבים את ציוני הבגרות שלהם לשיר. כולם יודעים כמה חסרים כיום אנשי פיסיקה ומתמטיקה בישראל, שיר ניסתה לשנות את זה".
למרות חייה הקצרים, היא החלה בחיים אקדמיים לא רק כמורה פרטית, אלא כסטודנטית עתודאית. היא קיבלה הצעות מהטכניון ומאוניברסיטת בן גוריון, אבל בגלל המצב הכלכלי המשפחתי, היא בחרה להישאר קרוב, ובחרה ללמוד במכללת עזריאלי בירושלים. "כן, היה שיקול כלכלי", אומר הרצל, "חששנו שהיא לא תוכל לכלכל את עצמה תוך כדי הלימודים, לכן היא בחרה במכללת עזריאלי בירושלים כדי להמשיך לגור בבית איתנו וככה לחסוך חלק מההוצאות".
אחד הדברים שנודעו למשפחה רק לאחרונה, במלאת שמונה שנים לרצח של שיר, היתה העובדה המדהימה שהיא לא רק השתתפה במחקר מדעי, אלא התקבלה באופן חריג כחוקרת עמיתה במחקר שהתנהל במכללה ונמשך למעשה עד מותה וגם לאחריו.
הרצל: "היא סיימה את התואר שלה בהצטיינות יתירה, היחידה במחזור שלה שסיימה כך. השבוע דיבר הפרופסור שלה וסיפר לנו לראשונה שהיא גם השתתפה במחקר מדעי מטעם חברה מגרמניה, משהו על תאים סולאריים והיא הייתה איתם כשלוש שנים. המחקר הזה פורסם במגזין מדעי נחשב והשם שלה צורף כחוקרת עמיתה.
"אנחנו היינו בטוחים שעשו לה כבוד אחרי שנרצחה בעת שאיזכרו אותה כחוקרת עמיתה, בכל זאת לא קורה הרבה שעוזרת מחקר, סטודנטית, מקבלת מעמד של חוקרת-עמיתה, אבל לא, זה קרה עוד לפני שנרצחה. הפרופסור גם אמר שהיא אחת הבודדות במשך הרבה שנים שקיבלה ממנו 100 על עבודותיה האקדמיות. הוא באמת האמין שהעולם כולו הפסיד חוקרת בחסד".
"מה הציונות שלך?"
הרצל ומירב חג'אג' עם שיר ז"ל
כשהתגייסה שיר לצבא, הוריה לא ידעו בדיוק היכן היא משרתת. הם הבינו באופן כללי שהיא מגוייסת לחיל המודיעין, אבל לא נכנסו בדיוק לפרטים באיזו יחידה ואיזה בסיס. רק לאחר מותה הם קיבלו יותר פרטים על אופי השירות ביחידה המיוחדת. הרצל: "זו יחידה שנותנת ליווי טכנולוגי לכל היחידות המיוחדות בצה"ל. לאחר מותה שאלתי את המפקד שלה שהסביר לי בערך מה הם עושים, היא היתה נוסעת לבסיס על מדים אבל מסתובבות בו על אזרחי. שאלתי את המפקד ההוא, 'אתם כמו המעבדה לכל הצעצועים של ג'יימס בונד?', הוא ענה לי ש'בערך, אבל קח את זה עוד 1000 שנה קדימה'. היחידה אמנם פורסמה מאז, אבל רוב הדברים שהיא מייצרת עדיין מסווגים".
בשלב מסויים היא יצאה לקורס קצינים, וכחלק מהקורס נתנו לה להיות מפקדת בסדרת חינוך שבכלל אמורה היתה להתקיים בחברון. אולם באותם ימים, בגלל טרור גואה, הוחלט שנסיעה של צוערות בה"ד 1 לחברון מסוכנת מדי, והיעד הוחלף בטיילת ארמון הנציב בירושלים. שיר קיבלה את המשימה להכין מערכי שיעור ולהוביל אותם באותו מסע.
באוטובוס, בדרך לטיילת, שיר חילקה לחברותיה פתקאות ועטים, ובו השאלה: "מה הציונות שלך?", כדי לחדד את השאלה מדוע הם בוחרות לא רק לשרת בצבא, אלא גם לשרת כמפקדות וקצינות בו. דקות לאחר הירידה מן האוטובוס אירע פיגוע הדריסה הקטלני אשר לקח את החיים של שיר.
ש: איך שמעת על הפיגוע?
הרצל: "באותה התקופה הייתי נהג הסעות במעלה אדומים, ובאותו יום לקחתי איזו ניצולת שואה שבאה לתת עדות אז לספר לחיילים תלמידים בגבעת מרדכי. כשאני נוסע על כביש בגין, אני שומע מלא מלא אזעקות מלא זה ואז מירב מתקשרת, לשאול איזה משהו רגיל, ואני שומע מלא אמבולנסים ומשטרות בצורה מטורפת, ואז התחילו ה'פושים' באינטרנט. בהתחלה דווח על קבוצה של מטיילים שנפגעו בפיגוע. פתאום מדווח שזה חיילים, ואז התמקדו שזה בחיילות או שזה קצינים, משהו כזה.
"רק אז פתאום הבנתי, אמרתי 'רגע, שיר בירושלים', זה היום הראשון של שבוע סדרת חינוך אבל אני יודע שהיא הייתה בבוקר בירושלים ואחרי הצהריים נוסעים לחברון. התקשרתי אליה, והיא כבר לא עונה. ידעתי שבקורס קצינים אסור טלפון, אז עוד לא הייתי לחוץ מדי. מירב גם ניסתה כמה פעמים ובשלב מסויים הבינה שיש משהו, היא התחילה להתקשר אליה, לשלוח לה הודעות. גם אני מתקשר, והיא לא עונה".
תמונת המצב בזירת הפיגוע החלה להתבהר. נהג משאית ערבי משועפאת, הסמוכה לירושלים, ראה את החיילים והחליט במקום לדרוס אותם. הוא עשה שני סיבובי דריסה על קבוצת החיילים אותה זיהה, בה שיר נמצאה, ולמעשה הדריסה השניה היתה זו הקטלנית עבורה. "לחיילים בזירה לקח הרבה זמן לירות במחבל", הרצל משחזר, "מאז אנחנו נלחמים על זה שחיילים לא יהססו לראות אם הם חושדים במחבל שעושה פיגוע".
בוחרים בחיים
אותו אירוע, בשמיני לינואר 2017, הפך לחלוטין את החיים של משפחת חג'אג'. כמובן שהאבל והצער היכו ראשונים. עוצמת האובדן היתה בלתי נתפסת. אחרי זה הגיעו הזעם, הנחישות, הבחירה בחיים.
הרצל: "הרצח של שיר הפך ועדיין הופך לנו את כל המשפחה. באמת מצד אחד זו טלטלה מטורפת, כל אחד מאיתנו, אם זה הילדות שיצאו מפוקוס בלימודים והכל ממש לקח להם כמה שנים טובות לחזור שוב למסלול ועדיין לא ב-100%. אם הייתה לי ילדה שניה שלמדה במכינה של פיזיקה, לקח לה כמה שנים לחזור ולנסות להתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים… אנחנו, אני ומירב, היינו צריכים להחליט איך קמים מזה, זה לא צחוק, זה היה עניין של החלטה. החלטנו שאסור לנו ליפול. צריך היה לחזק את המשפחה. כבר בלילה הראשון של השבעה ישבנו אני ומירב, אמרנו 'זהו, רצחו לנו את הילדה'. החלטנו שאנחנו רוצים להילחם, למרות שלא ידענו בהתחלה איפה ואיך".
הרצל ומשפחתו נשאבו לעולם של המשפחות השכולות נפגעות הטרור, וגילו את המציאות המטרידה של מערכת המשפט המגינה על המחבלים ולא הקורבנות. "מערכת הביטחון ביקשה להרוס את הבית של המחבל", הרצל משחזר את החודשים הראשונים שאחרי הפיגוע, "ואז היה דיון בבג"צ בעתירה של משפחת המחבל נגד הכוונה להרוס את הבית. לא האמנו שיש דברים כאלה, שהמשפחה של המחבל שמערערת על הריסת הבית ומי שמייצג אותה זה המוקד להגנת הפרט, שעורכי דין יהודים מייצגים את המשפחות של המחבלים בחינם, כומר המשפחה העותרת היא לא זו שמשלמת עבורם".
הרצל הבין את איך ייעודו בחיים השתנה אחרי הפיגוע. "אם היית אומר לי שאני אדע לעמוד בפני יותר מארבעה אנשים, או להתראיין לתקשורת, לפני הפיגוע – הייתי צוחק לך בפנים", הוא אומר בחיוך. אבל זה בדיוק מה שהרצל ומירב מצאו עצמם עושים – מתראיינים ללא הפסקה בתקשורת נגד הגורמים המגינים על מחבלים, נפגשים עם שרים וחברי כנסת, מארגנים הפגנות.
הם הצטרפו לפורום "בוחרים בחיים" הכולל משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה, ותוך זמן קצר יחסית הפכו למי שמובילים את הפורום. "כל האירוע בהחלט שינה אותנו לגמרי", אומר הרצל, "הרעיון הוא לייצר הרתעה מול הטרור ולמנוע את הפיגוע הבא".
ש: ואיך אתה מדרג את ההצלחה שלכם בתחום ייצור מנגנוני הרתעה מול הטרור?
הרצל: "אם לומר את האמת, אנחנו די נכשלים, למרות שעשינו הרבה דברים – אם זה חוק גירוש משפחות של מחבלים שאותו דחפנו המון בכנסת ובממשלה, יש עכשיו 'חוק שיר' שאנחנו מעבירים, שמוסיף את המרכיב של הרתעה ומסמיך את שר הפנים לבטל היתרי שהייה של משפחות של מחבלים. בזמנו כתבנו מכתב נגד האלוף יאיר גולן, שהיה סגן רמטכ"ל, ותרמנו למניעת מינויו לרמטכ"ל".
עימות ביום הזיכרון מול ראש הממשלה נפתלי בנט
כשמדברים עם הרצל על נפתלי בנט, הרצל נאנח באכזבה. "בנט היה שר ביטחון טוב. הוא עשה כמה דברים שלא עשו לפניו. בזמנו לא היינו מרוצים מנתניהו, מהטיפול שלו בטרור, הוא לא נלחם כמו שצריך בטרור לדעתנו" הרצל הסביר, "בנט במשרד הביטחון היה בקשר ישיר איתנו, כולל הודעות לטלפון האישי. כשר ביטחון הוא העביר תקנה שחושפת את הבנקים הישראליים שמעבירים כסף לרשות הפלסטינית לתביעות של נפגעי טרור, ונהיה עם זה בלאגן ברשות הפלסטינית שלא יכלה לשלם משכורות לעובדים שלה דרך הבנקים שלהם. כמו כן, הוא גם חוקק את האפשרות לעקל כספים שמקבלות משפחות של מחבלים בעלי תעודת זהות כחולה מהרשות הפלסטינית".
הרצל מתאר את התפנית ביחס לבנט, לאחר הקמת ממשלת השינוי: "לפני הבחירות תמכנו בו, גם בבחירות שבהן הוא לא עבר את אחוז החסימה. ניהלנו את המטה של מעלה אדומים עבורו. יומיים לפני הבחירות של 2021 כתבנו עבורו כתבה לעיתון ב'ידיעות אחרונות' לתמיכה בו, ואחרי הבחירות הוא החליט להתהפך. לא הפריע לנו כל כך החבירה למרכז, אבל הקמת הממשלה עם מנסור עבאס, שאנחנו בעמותה עשינו תחקירים עליו והוא מהאחים המוסלמים ממש כמו החמאס רק בשיטות אחרות, על החבירה עם רע"מ לא יכולנו לשתוק. הוא עבר את הקו האדום, ובאמת לא שתקנו".
אחת התקריות המפורסמות ביותר היתה ביום הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה. בנט שהיה אז ראש הממשלה, הגיע לטקס של יום הזיכרון לנפגעי הטרור ופעולות האיבה, והרצל התפרץ כלפיו בצעקות ומחאות, במה שקיבל כיסוי תקשורתי נרחב.
הרצל: "בנט היה הפוליטיקאי היחידי שהוזמן על ידינו להכנסת ספר תורה לזכר שיר. היה לנו קשר אישי איתו. ביום הזיכרון, בטקס של נפגעי הטרור, לא בטקס של החיילים, כי עשינו הפרדה, הלכתי לטקס של הטרור וצעקתי לו 'הבטחת לנו שתילחם במחבלים אבל במקום זה הלכת וחיבקת תומכי המחבלים, הקמת איתם ממשלה!'. היה כמובן פיצוץ, היה הרבה בלאגן. לא עזבנו אף אחד משרי הימין כביכול באותה ממשלה, הפגנו מול הבתים שלהם, למרות שלכל אחד יש פרנסה ועבודה לעשות. הוא ניסה לשלוח אלינו כל מיני שליחים, אמרתי להם שאנחנו לא מוכנים למכור את העקרונות שלנו לא בשביל הכסף, לא בשביל תפקידים לא בשביל שום דבר. ניתקנו קשר איתו מאז".
"חלקים גדולים ממערכת הביטחון עדיין נמצאים בשישי לעשירי"
השבעה באוקטובר 2023 תפס את הרצל ומשפחתו אצל קרוביו במושב. הרצל ומירב שומרי שבת, ולכן לא היו להם מכשירים פתוחים, אבל האזעקות בבוקר של אותה שבת הביאו אותם לרוץ לממ"ד של אחיו בבית הסמוך, והילדים שלו פתחו טלפונים.
הרצל: "אני זוכר היטב את הסרטונים, את הטנדרים בשדרות, אז היינו בטוחים שזה זה תמונה מאינדונזיה או משהו כזה, ואז רואים מכונית משטרה ישראלית העוברת לידם ויורים עליה, אתה מבין שזה פה. לא קלטנו את הסיטואציה, אני מצדיע לכל אלה שהבינו, תפסו נשק וירדו לדרום. לא שאני איזה לוחם גדול, אבל כל הכבוד להם".
ש: ומתי אתה מבין את גודל האירוע, את גודל האסון?
הרצל: "כשהתחילו לדבר על מאות הרוגים, בימים שאחרי, אתה מתחיל להבין את גודל האירוע. איפה היו המסוקים? איפה המטוסים? ואז אתה מבין שלפני כמה שנים בני גנץ מכר את ה'קוברות' לירדן. רק בערב למחרת אתה מתחיל להבין את גודל הקטסטרופה. כששיר נרצחה, סיפר לנו אחר כך מ'מגן דוד אדום' מישהו שמכיר את המשפחה, עוד לפני שאנחנו ידענו, הוא אמר לי אחר כך 'מה הם עשו לבנות בפיגוע של שיר, ואנחנו עד כל כך דאגנו לשמור על הכבוד שלהן'. ופה בשבעה באוקטובר אתה שומע מה עשו, איזו השפלה השפילו אותנו, אונס, התעללויות, לא צריך לחזור על זה… זה פשוט מטורף".
ש: ובתור אב שכול לנרצחת טרור, אתה תופס את האירוע אחרת ביחס לתפיסה הכללית שלו בציבור?
הרצל: "אני תופס את זה בצורה הכי פשוטה: אני יודע שאם היו רוצים, אולי לא 100% מהפיגועים, אבל אפשר למנוע הרבה על ידי הרתעה אמיתית. אני חושב שכל עם ישראל מרגיש כמונו, כל עם ישראל הפך למשפחה שכולה אחת עכשיו בעקבות השביעי לעשירי. אין אחד שזה לא נגע בו, אם זה השכן אם זה הבית ממול, אם זה הבן דוד, האחיין, אתה מבין?
"פעם מישהי שאלה אותי 'איך זה להיות משפחה שכולה?', אמרתי לה 'גם את משפחה שכולה'. היא בהתחלה לא הבינה, והסברתי לה שזה שרצח את שיר הוא לא רצח אותה בגלל שהיא שיר חג'אג, הוא לא רצח אותה כי היה לו סכסוך איתה, היא נרצחה כי היא היתה חיילת ישראלית, היא היתה הילדה של כולנו. היא אמרה לי שהיא אף לא חשבה על זה ככה".
מה שמדאיג את הרצל הוא הלך המחשבה והרוח אצל ראשי מערכת הביטחון גם אחרי אסון השבעה באוקטובר. "יותר מדי אנשים חזרו למחשבות של שישי לעשירי, לפני הטבח. איך אחרי השבעה לאוקטובר עוד אומרים 'לחזק את הרשות הפלסטינית', שהיא בעצם מממנת את הטרור? איך אנשים קוראים לשחרור מחבלים ולהפסקת המלחמה כחלק מעיסקת חטופים? לא למדנו את הלקח?".
נגד עיסקת החטופים: "לא סומך על השב"כ"
הרצל מפגין נגד שחרור מחבלים
הרצל לא מהסס כשהוא מדבר בלהט נגד עיסקת החטופים, שעוד לא יצאה אל הפועל בשעת כתיבת הכתבה. "עוד בימי עיסקת שליט, הבת השנייה שלי חזרה מבית הספר יום אחד וסיפרה שהיא היתה היחידה בכיתה שהביעה בשיעור חברה התנגדות לשחרור מחבלים תמורת שליט. אז עוד לא היינו משפחה שכולה, ובכל זאת התנגדנו לעיסקה. היה ברור לנו ששחרור מחבלים יביא לרצח יהודים, וזה בדיוק מה שקרה.
"בפורום שלנו יש את הדס מזרחי שבעלה ברוךמזרחי הי"ד שנרצח, וכן יש את דבורה, אמא של דני גונן הי"ד, שגם נרצח על ידי מחבלים ששוחררו בעיסקת שליט – אגב, שניהם היו לא אפילו מחבלים רוצחים כשהם ישבו בכלא, אלא הורשעו על עבירות קטנות יותר של טרור, הם יצאו החוצה ורצחו. זה שרצח את ברוך מזרחי ז"ל הביא לאירוע גם את הבן שלו כדי שהם יקבלו ביחד את התנאים הטובים בכלא. אז אני לא אני באמת סומך על המודיעין שלנו, לא סומך על השב"כ. המודיעין והשב"כ לא טיפלו בסינוואר, עוד משוחרר מעיסקת שליט, שיזם והוציא לפועל את השביעי לעשירי…
"בכלא הישראלי יש בערך 700 טרוריסטים רוצחים עם דם על הידיים. עכשיו מדברים על שחרור של 400-450 מהם תמורת החטופים, וגם זה לא כל החטופים כולם. זה 60-70 אחוז מרוצחי היהודים הכי שפלים. הם הבינו שאפשר לשבור אותנו אם רק יחטפו עוד אזרחים וחיילים. זה יתן מוטיבציה למעשי הטרור הבאים".
ש: אז איך לדעתך צריך לשחרר את החטופים?
הרצל: "לא תמורת שחרור מחבלים. צריך לצמצם עד להפסיק באופן מוחלט את הסיוע ההומניטרי לעזה, או לתת להם מוצרים בסיסיים בלבד – קמח, מים, אורז, דברים כאלה בלבד. צריך לסגור להם את החשמל. חייבים לכבוש שטחים ולהצהיר שלא יוצאים מהם, לעשות לחץ צבאי אמיתי עליהם כדי שהם יתחננו להחזיר חטופים.
"צריך לשנות את כל הגישה ולא ישר לוותר ולשחרר מחבלים ומי שיירצח מחר, אלוהים גדול. זה לא עובד ככה. העיסקה הזו היא כמו לקחת הלוואה בשוק האפור כדי לסגור חובות לבנק. אתה סותם חור אחד על ידי חפירת בור גדול יותר. אנחנו משלמים בדם של הילדים, של היקרים שלנו על הדברים האלה".
שרשרת הדורות של שיר חג'אג': החלל שמחולל
חוץ מההתרוצצות בכנסת ומפגשים עם ח"כים ושרים במטרה לגייס אותם נגד העיסקה, הרצל ומירב עסוקים כל העת בהנצחתה של שיר, ועושים זאת בהצלחה רבה במגוון רחב של תחומי עשייה מרגשים.
חוד החנית של העשייה הזו הינו ב"עמותת שיר", שהוקמה לזכרה, ומחלקת חבילות מזון לנזקקים באיזור מעלה אדומים ובעוד כמה מקומות במרכז הארץ. הרצל: "כל אחד יכול להיכנס לפייסבוק ולראות מה שאנחנו עושים. את העמותה מנהלת מירב בעיקר. התחלנו באריזה של המשלוחים, הייתה בהתחלה בעמותה ממש קטנה שלי זה 23 משפחות פעם בשבועיים. לאט לאט גדלנו, היום העמותה מחלקת רק במעלה אדומים 100 סלי מזון כל שבוע, ויש לנו עוד שני סניפים – באריאל, ביישובי אדם, במועצה אזורית גזר".
חוץ מחלוקת סלי מזון, העמותה ופעיליה, ובהם משפחת חג'אג' כמובן, מפנקים חיילים בבסיסים ובמחסומים. "פעם אחת באחד הבסיסים אמר לנו המפקד שלא צריך להביא יותר מזון, ואנחנו היינו רגילים לחלק את הקובה הידוע של מירב. התקשרו אלינו ביום שישי מהבסיס, על הקו היה אחד החיילים. כשסיפרנו לו שהמפקדים אמרו לנו לא להגיע, הוא התבאס, הוא אמר שכל שישי הם מחכים לקובות של מירב, ושהמפקדים גם ככה נוסעים הביתה לאכול בבית. מיד התארגנו ופינקנו אותם. גם במחסומים אנחנו מחלקים מזון ושתייה חמה לחיילים".
ש: איזה יכולות גיליתם בעצמכם, שלא ידעתם שקיימים, אחרי הרצח של שיר?
הרצל: "אנחנו מדי פעם מארגנים הרצאות לכל מיני חיילים ובני נוער. אירחנו יום אחד את הרב שמואל מורנו, אבא של עמנואל מורנו ז"ל שנפל במלחמת לבנון השניה. הוא אמר משהו שנחקק בי, הוא דיבר על 'החלל שמחולל', החלל שגורם לך לפעול אחרת ממה שהיית רגיל. זה ממש ככה. הלוואי ששיר הייתה חיה ולא היינו כלום, אבל בעצם זה מה שקרה לנו זה מה שחולל בעצם את כל שאנחנו עושים למענה ולמען הנצחתה".
ש: ואילו דברים חדשים גילית על שיר שלא ידעת קודם?
הרצל: "אנחנו כל הזמן לומדים עליה דברים חדשים. הבאנו למעגלי שיח 350 תלמידים לטיילת ארמון הנציב, איפה שהיא נרצחה. המרצה הראשי היה אברהם שפירא, אבא של ענר שפירא הי"ד, הגיבור שזרק החוצה שבעה רימונים שנזרקו לתוך המיגונית בשבעה באוקטובר וסיפר על הגבורה של בנו. תלמידים עשו עבודות על שיר, על הנחישות והעקשנות שלה. חיילים וקצינים של יחידה 81, היחידה של שיר, הולכים לקבר שלה ומצטלמים שם.
"עוד תופעה מעניינת, אנחנו מגיעים כל הזמן לקבר שלה ומגלים שם פתקאות שחיילים וחיילות שכותבים עליהן 'מה הציונות שלי'. מסתבר שמה שהיה היוזמה של שיר בקורס קצינות, הפך עכשיו למערך שיעור רשמי בקורס, אי אפשר לעבור את הקורס בלי לעבור את השאלה הזאת. יש לי אלפי פתקים כאלה כבר, כל פעם אני חוזר עם צנצנות חדשות של פתקים מהקבר. שיר ממשיכה להשפיע על אנשים גם אחרי מותה, זה מדהים ומרגש".
"גם מדריך הטיולים שהיה בזמן הפיגוע עם החיילות, ושיר היתה מפקדת הסיור באותו זמן, סיפר לנו שכמה דקות לפני שהיא נרצחה היא ביקשה ממנו שיסביר להם על איפה הם נמצאים, על חשיבות הר המוריה, על מה שהיא כינתה 'שרשרת הדורות,. הוא לקח מאוד קשה את הפיגוע, הוא סיפר שזה שינה את כל הדרך שבה הוא עושה סיורים והדרכות, במיוחד באיזור ההוא של ארמון הנציב. יש עוד המון סיפורים על שיר, ואנחנו נמשיך לספר אותו עד יום מותנו".
הכתב והפרשן הוותיק, מנכ"ל רשות השידור ועורך קול ישראל לשעבר, אומר כי לא הופתע ממתקפת השבעה באוקטובר, רק מהכישלון המהדהד של צה"ל בהגנה על הגבול. הוא מתייחס ברצינות לאיומי ארדואן לפלוש לישראל באמצעות המיליציות שהשתלטו על סוריה, מעלה את החשש מפני השתלטות האחים המוסלמים על ירדן ומקווה שטראמפ יביא לחיסול מתקני הגרעין באיראן. ויש לו גם טענות לתקשורת הישראלית: "בימי אוסלו, כשהייתי פרשן בקול ישראל, והתחלתי להביא מידע על הכוונות האמיתיות של עראפאת, קראו לי 'ימני קיצוני'. לא רצו לשמוע את האמת"
מפודה, בהודעת פרישה שפורסמה בקבוצת הווצאפ של וועדת החינוך, הגדיר את המחלוקות עם ראש המועצה כ"בלתי ניתנות לגישור". ברקע ההתפטרות מצויה התנהלותה הבעייתית של המועצה מול המתנ"ס המקומי, אשר לראשונה משנת 2004 נכנס לגירעון של כחצי מיליון שקלים. יו"ר האופוזיציה הירשפלד: " ". ראש המועצה אסף אוברלנדר בתגובה: "עד כה לא התקבל מכתב התפטרות רשמי ממפודה"
הורי הקורבנות זועמים על הזמן הממושך שלקח לפרקליטות להגיש כתב אישום, וכן על כך שסייעות הגננת לא הואשמו. הפרקליטות: "לקח זמן לנתח את כל הראיות ולערוך שימוע. טרם הוחלט אם להגיש כתבי אישום נוספים בפרשה". המשטרה: "לא נפרט מה היו הראיות בתיק". הפרקליטות: "טרם הוחלט אם להגיש כתבי אישום נגד הסייעות, השימועים התארכו מעבר למצופה". עו"ד אריה ברוך, פרקליטה של הנאשמת: "אנו עדיין לומדים את כתב האישום"