השבוע התפרסם כי בתחילת המערכה בדרום, טרם כניסת צה"ל לתמרון קרקעי, תוכנן בצה"ל מבצע לפשיטה על בית החולים שיפא בעיר עזה, לשם חילוץ חטופים. עוד פורסם כי המבצע נפסל על ידי הרמטכ"ל ולא הוצג לדרג המדיני. רבים שואלים כיצד ייתכן מצב כזה, והאם יש לו הצדקה. אני מוצא לנכון להתייחס לכך, כיוון שסוגיית החטופים היא במרכז המלחמה, אך בויכוח סביב מיקומה בסדרי העדיפויות.
חשוב עוד לומר, שכל מבצע פשיטה בלב שטח אויב, מבלי שכוחות צה"ל פועלים בו כרוך בסיכון רב- הסתבכות של המבצע מבלי שצה"ל נמצא בתוך הרצועה עלולה להביא לתוצאות טרגיות של כישלון המבצע במחיר הרוגים – כוחות החילוץ וכן החטופים. על הנייר נראה שמבצע כזה הוא סוג של הימור מסוכן ביותר, ומן הסתם הצגתו לדרג מדיני חייבת להיות מותנית בבשלותו, ביכולת לבצעו, ובסיכויי הצלחתו – הזדמנות מול סיכון.
הרמטכ"ל החליט לא להציג את המצבע לדרג המדיני, ולפי דובר צה"ל תחת הטענה כי הפעולה הזו לא הגיעה לבשלות, אל מול המודיעין סביב השאלה האם ישנם חטופים בשיפא, ולכן לא ראה מקום להציג את המבצע לדרג המדיני. גם כאן, על הנייר, נראה לי סביר – כמפקד הצבא לרמטכ"ל סמכות ואחריות לקבל החלטות מהסוג הזה, בטח רמטכ"ל שפיקד על יחידת העילית סיירת מטכ"ל, ומכיר לעומק את הכשירות הנדרשת לחילוץ, את הממשק מול הדרג המדיני, ואת הסיכוי להצלחה או לכישלון. על הנייר.
ומדוע אני מדגיש "על הנייר"? בעיקר משום שב-7 לאוקטובר החטיפה לא הייתה עוד אירוע טרור, היא לא הייתה עוד סיטואציה של חטיפה כפי שהיה באירוע נחשון וקסמן, חטיפת החיילים בגבול לבנון ב-2006, או 2000, וגם לא כמו באירוע גלעד שליט. כאן מדובר בהכרזת מלחמה במסגרת פשיטה אכזרית של האויב על ישובי מארב הנגב, במסגרתה בוצע פשע נגד האנושות.
אני סבור שמהלך של פשיטה על ביה"ח שיפא היה מפתיע את חמאס, אינני יכול להעיד על סיכויי ההצלחה שלו, וברור לגמרי שפוטנציאל ההסתבכות הוא גבוה. אבל במקרה הזה מדובר על פעולה במרחק 4 ק"מ מגבול עזה, כזו שנדרש להעמיד לטובתה יכולת מענה מיידית של כוח בסדר גודל אוגדתי שיפרוץ את הגבול ויגיע במהירות לסיוע לכוח הפושט בבית החולים.
גם כאן, כוחות חילוץ ועתודה היו נתקלים בהתנגדות הכוללת נ.ט ומטענים, והיה כרוך באבידות. אפשר היה גם להגיע ממערב, מכיוון הים, יותר מורכב בהקשר חילוץ בני ערובה וגם יותר מסוכן – בדרך חזרה עם עשרות חטופים.
אבל כל אלה בעיניי לא השאלה בכלל, אלא האופציה עצמה והצגתה לדרג המדיני – האם החלטת הרמטכ"ל לחסוך את הדברים מהדרג המדיני היא לגיטימית?
בניתוח הדברים לאחור, וחשוב לומר שכאן זו חשיבת ה"בדיעבד", אני סבור שהרמטכ"ל החליט לא נכון, לפחות אל מול המידע שהוצג לציבור עד כה. אני סבור שאחרי המהלך של חמאס ב-7 לאוקטובר היה על צה"ל להיכנס באופן מיידי בעוצמה רבה. ככל שהברזל חם, הלגיטימציה לפעולה הייתה משמעותית.
לא היינו נכנסים בכלל לדיון עם האמריקאים על כמה לעשות ובאיזה עוצמה לעשות. ויותר מכל אלה אני סבור, שהקבינט היה חייב לדרוש מצה"ל תכנית חילוץ כאופציה, ואם דרג מדיני היה חושב שאין אופציה – אז הוא הריבון וזו סמכותו להחליט.
אני בהחלט תומך בהבנה ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". אבל במקרה דנן אני סבור שלקח לצה"ל יותר מידי זמן ל"מחשבה תחילה", ויותר משבועיים לצאת לתמרון קרקעי, וזה בעייני בזבוז יקר של זמן על חשבון תושבי הנגב, תושבי מדינת ישראל ובטח החטופים. עזה היא לא לבנון, היא לא מדינה, היא רצועה מוגבלת, וכוחות צה"ל הסדירים חייבים להיות ערוכים בכל רגע נתון להתייצב בשערי עזה, ולהיכנס לכל מרחב, בטח בהכרזת מלחמה. בצ
כדורי הרובה שפספסו – מעשה ידי האל – רק במילימטרים את מוחו של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, עלולים להצליח במטרתם כאן בירושלים. ההסתה החמורה והמטורללת נגד טראמפ ונתניהו, אשר לה מאפיינים דומים מאוד, ואשר הסתיימה בנס במקרה של הראשון, עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית כתובה מראש כאן בישראל. עיצרו את הטירלול לפני שיהיה מאוחר!
האמנם למדנו משגיאת העבר של האכלת המפלצת בתמורה לשקט, שהתפוצצה בשבעה באוקטובר? ההפגנות והשביתות מראות שיש חלקים גדולים בחברה הישראלית שעוד לא הפנימו את הלקח
הפיכת ראש הממשלה הנבחר לאויב העם וההסתה הפרועה נגדו היא קדימון לפשיזם של סתימת פיות ודיקטטורה מפני אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
ח"כ לשעבר, האלוף דיין, יו"ר "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל, מדבר על המלחמה בעזה, על ההבדל בין אחריות לאשמה, על המתח בין הדרג הלוחם לבין הפיקוד העליון של הצבא, וגם על ההיערכות לכניסה מחדש לפוליטיקה במסגרת הליכוד. עם שורשים עמוקים הנטועים בעמק בו גדל והתחנך, במושב היוגב, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, מדבר באופן טבעי על ענייני צבא וביטחון, אבל דווקא ההתנסות כיו"ר מפעל הפיס נשיא מייסד של כנס שדרות לחברה וחינוך, מושכת אותו לתחום החינוך: "לא פחות חשוב מענייני הביטחון"
עיריות מגדל העמק, עפולה ונוף הגליל לא השתתפו בשביתה הפוליטית של ההסתדרות, אולם המועצות האזוריות עמק יזרעאל ומגידו כן השתתפו, ולו באופן חלקי. נראה כי גם בעניין זה, ההתנהלות היתה כפופה לנטייה הפוליטית של ראשי הרשויות השונים
מחלוקת בין העירייה לבין יו"ר האופוזיציה אלגריה בן קסוס על גביית תשלום עבור כרטיסים למופע סיום הקיץ, לאחר שבשנים קודמות היה מדובר באירוע חינמי. סלע המחלוקת – האם המשטרה הורתה לגבות תשלום עבור האירוע, או רק הורתה על כירטוס לצורך הגבלת מספר הבאים למופע?. בן קסוס: "אנו יודעים מי החליט לגבות את הכסף בעירייה". העירייה: "הוראות המשטרה מדברות בעד עצמן, 3,000 איש נהנו מהמופע, רובם בני העיר"
