בפעם האחרונה שנשיא ארה"ב ספג יריות מידי מתנקש היתה ב-1981, כאשר הנשיא המנוח רונאלד ריגן חטף כדורי אקדח מידיו של ג'ון הינקלי המטורף, אשר אושפז במשך למעלה מ-40 שנה לאחר מכן במוסדות לבריאות הנפש בשל אי כשירותו לעמוד לדין. היה זה חודש בלבד לאחר שריגן, אחד הנשיאים הגדולים והאהובים בתולדות ארה"ב, נכנס לתפקידו. לו היה ריגן מת ולא רק נפצע, כל מהלך ההיסטוריה אולי היה משתנה – אבל הגורל, והאל, רצו אחרת.

באופן דומה, דונאלד טראמפ, הנשיא ה-45 של ארה"ב, ניצל בנס מכדורי מתנקש, ככל הנראה מעורער בנפשו, ביום שבת לפני כשבועיים: מילימטרים ספורים הפרידו בין הכדור שפגע באוזנו הימנית, לבין כניסה ישירה וקטלנית למוחו, רק בשל העובדה כי במאית שניה לא מחושבת, הוא הפנה את ראשו מספיק ימינה כך שהכדור שפשף את אוזנו ופצע אותה.

התמונה האייקונית של טראמפ, כשתי דקות לאחר ניסיון ההתנקשות, כשפניו זבות דם וידו המאוגרפת מונפת באוויר, כשברקע הדגל האמריקנית, אולי תנצח עבורו את הבחירות, מול הבלאגן האטומי במפלגה הדמוקרטית, שבה ככל הנראה סגנית הנשיא, קמלה האריס הלא-פופולארית, תהיה המועמדת מולו. זה לא שהיא חסרת סיכוי: היא האישה השניה בתולדות ארה"ב שתזכה במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות (אחרי הילארי קלינטון שהפסידה לטראמפ ב-2016), ואנחנו לא יודעים מי יהיה או תהיה המועמד/ת שלה לתפקיד סגן הנשיא.

נראה, בהקשר זה, כי העימות המוקדם מדי בין טראמפ לג'ו ביידן, הנשיא היוצא של ארה"ב, הוא סוג של ניצחון פירוס, לפחות בינתיים, עבור טראמפ: אמנם ביידן הובס ונחשף במלוא חולשתו, אבל עומק התבוסה הביא לקריסה מוחלטת עד כדי פרישה מן המירוץ, אשר עכשיו מכניסה כספים ואנרגיות חדשות במפלגה הדמוקרטית.

נראה בעוד כשלושה שבועות אם וועידת המפלגה הדמוקרטית תהיה מהוקצעת וממושמעת כמו הוועידה הרפובליקנית שהסתיימה בהצלחה בשבוע שעבר, שהכתירה את טראמפ כמועמד, ואת ג'יי.די וואנס המסקרן והרהוט כמועמד לסגן נשיא מטעם המפלגה.

אולם גם בצל האירועים הפוליטיים הדרמטיים בארה"ב, לא ניתן לשכוח או להזניח את עומק הזעזוע והדרמה סביב ניסיון ההתנקשות בטראמפ. השדרן השמרני הפופולארי טאקר קרלסון חזה את ניסיון ההתנקשות, כשאמר כמה שבועות לפני כן "נגמרו להם האופציות. הם ניסו להדיח את טראמפ פעמיים בקונגרס, העמידו אותו לדין, הסיתו נגדו כ'סכנה לדמוקרטיה… הדבר הבא זה שינסו להתנקש בו", כמו חזה את העתיד בראיון מצולם.

רגע, מאיפה זה נשמע לנו מוכר? נכון – גם בישראל ההסתה הפרועה והמופרעת כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו דומה מאוד: מנסים על בסיס שבועי להדיחו בהצבעות אי אמון, העמידו אותו לדין בהאשמות חסרות תקדים (וגם חסרות בסיס, כפי שעולה מדיוני משפטו), ובאופן תמידי ערוצי התעמולה והרעל ממתגים אותו כ"דיקטטור", "סכנה לדמוקרטיה" וגם – "בוגד".

ציין בצדק, בטור אזהרה חריף, העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב" כי "ביום שבו יירצח נתניהו יהיה מי שיאשים את נתניהו ברצח של עצמו". ליבסקינד ציין כי ההסתה נגד נתניהו חמורה עשרות מונים מזו שהיתה כנגד יצחק רבין בזמנו, שכן הכינויים הללו כנגד ראש הממשלה הנבחר של ישראל באים מן ה"אליטה", ובהם רבי אלופים, אלופים וראשי מדינה לשעבר.

מה עושה מערכת אכיפת החוק? כמו בארה"ב, היא משמשת זרוע פוליטית של המסיתים עצמם. היא משתתפת בהסתה ובפגיעה במועמדי הימין, לא מגינה עליהם. אראל סג"ל אוהב לומר ש"אכיפה בררנית זה פשע", והוא כמובן צודק. אי-אכיפה בררנית היא לא רק פשע, אלא פתח לכדורי המתנקש הפוליטי בישראל: הכדורים שפספסו במילמטרים את מוחו של טראמפ, עלולים לפגוע בנתניהו.

ההסתה החמורה והשנאה היוקדת כנגד ראש הממשלה לא רואה אף אחד ממטר, ואין לה פרות קדושות: אפילו נועה ארגמני, שהיתה למעלה מ-240 ימים בשבי חמאס ושכלה את אמה שמתה מסרטן רק לאחרונה, ספגה רעל וארס מקיצוני קפלן רק כי הצטרפה למשלחת ראש הממשלה לוושינגטון, שאחד מהם העז לכתוב "חבל שחזרת מן השבי". אין תחתית לבור ההסתה והשנאה, בשם המאבק ב"שטן הגדול", נתניהו.

השבוע נתניהו ינאם בקונגרס, ויהיה המנהיג הזר הראשון שעושה זאת ארבע פעמים. יותר אפילו מווינסטון צ'רצ'יל, הדמות ההיסטורית הנערצת על נתניהו עצמו. הוא יעשה זאת בשעת מלחמה קיומית של ישראל, ויציג בפני העולם את הקייס הישראלי החשוב כל כך. למחרת, ייפגש עם ביידן והאריס, ובשישי גם עם טראמפ.

הגיע הזמן לעצור את טירלול ההסתה, לפני שיהיה מאוחר – לפני שיהפוך לטרגדיה קטלנית שתגרור את כולנו לתהום!