עורכת הדין הבריטית המבריקה נטשה האוסדורף, בת 35, יכלה בקלות להמשיך באורח חיים שקט ומצליח. אחרי שעשתה תואר במשפטים באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, כמו גם באוניברסיטת ת"א, ואפילו התמחתה בלשכתה של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור, גם המסלול האקדמי וגם המסלול המשפטי-מעשי היה פתוח בפניה.

היא אפילו היתה על מסלול לימודים בתוכנית "פגאסוס" של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, שם התמחתה במשפט בינלאומי ובמיוחד בחוקי הסכסוכים הצבאיים, ולמעשה יש לה את כל הנתונים להפוך לעילוי משפטי מקצועי העושה עבודה שקטה, מאחורי הקלעים, בעולם המתפתח של המשפט הבינלאומי.

לא קשה לדמיין את עורכת הדין המרשימה הזו משתלבת במערכת המשפטית הנבנית במסדרונות האו"ם או בית המשפט הפלילי הבינלאומי, או בית המשפט הבינלאומי לצדק מטעם האו"ם. זה המסלול לאנשים בעלי השכלה משפטית ייחודית מהסוג שבו בחרה האוסדורף להתמחות.

אבל נטשה אינה עשויה מהחומר הרגיל היוצא מבית היוצר של המשפט הבינלאומי המעוות של ימינו. אביה הישראלי הוא נצר לשבע דורות של יהודים בארץ ישראל, והקשר המשפחתי והאישי שלה לארץ לא נתן לה מנוח בראותה את האפליה המתגברת במסדרונות המשפטיים של הקהילה הבינלאומית, שהינם המשך ישיר של האובססיה האנטישמית החולנית של הקהילה הבינלאומית כנגד ישראל, המתבטאת במיוחד במסדרונות האו"ם וגם בתקשורת ובאקדמיה.

חצי ישראלית, חצי בריטית, היא לא מסוגלת לעמוד מנגד, עוד מימי "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן", אולם מעמדה כמגינה חסרת פשרות של ישראל עלה במיוחד מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בשבעה באוקטובר 2023. האוסדורף אמנם היא דמות פחות מוכרת לציבור הישראלי ביחס לדאגלס מאריי או השחקן האמריקני מייקל רפפורט, אולם בשנה וחצי האחרונים היא מתראיינת לרשתות הזרות ללא הפסקה, ומופיעה גם בפאנלים והרצאות למען ישראל, לעיתים בצוותא עם אחרים כמו מאריי, יוסף חדאד ומוסעב חסן יוסף ("בן החמאס").

בשיחת זום מיוחדת עם "אינדקס העמק והגליל", האוסדורף מספרת את סיפורה יוצא הדופן, ומאמינה כי האמת סופה לנצח, גם אם מדובר ב"קרב במעלה ההר", כפי שהיא מגדירה זאת.

"אנשים רבים מפחדים לדבר על נושא ישראל"

האוסדורף היא כאמור קול ייחודי, ודי בודד, בזירה הבריטית, בהגנה על ישראל. ניתן לספור על כף יד אחת את אלו המדברים באופן קבוע באי הבריטי בעד ישראל ונגד אנטישמיות: הסופר והעיתונאי דאגלס מאריי, שהוא אולי הבולט מכולם מאז השבעה באוקטובר; הקולונל הבריטי ריצ'רד קמפ, המגן על פעילות צה"ל במוסדות בינלאומיים כבר שנים; איש הצבא והפעיל הציבורי אנדרו פוקס, שגם מגן על ישראל וחושף של פשעי חמאס וחיזבאללה.

"רוב האנשים שחושבים כמוני די מפחדים לדבר על נושא ישראל", אומרת האוסדורף, "הם חוששים מהמחלוקת הפוליטית העצומה סביב הנושא, אולם חלק חשוב אחר של הבעיה היא שאנשים רבים לא טורחים או אינם בעלי מוטיבציה גבוהה מספיק גבוהה לברר את העובדות הנכונות באשר למה שקורה בשטח, ולכן הם נסחפים עם הטרנד והזרם להציג עמדות מופרכות כנגד ישראל, בלי לדעת את העובדות האמיתיות לגבי המציאות בישראל ובמזרח התיכון".

האוסדורף מצביעה לא רק על הבעיה של חוסר מידע בסיסי בקרב הציבור הרחב בנושא, אלא על הסתרה מכוונת של העובדות בסיקור החדשותי, וכן בדיונים הציבוריים ובאקדמיה: "כבר למעלה מ-20 שנה אני רואה את הסיקור החדשותי המוטה בבריטניה בנושא ישראל. המציאות פשוט לא משוקפת באותם דיווחים, בעימותים הפוליטיים, במערכת החינוך – ולכן אפילו בשיחות קלות ויומיומיות על המצב אין לרוב האנשים בסיס מינימלי של עובדות לגבי מה שקורה באמת".

כעורכת דין המתמחה במשפט הבינלאומי, האוסדורף גם עדה לעיוות המתמשך של משמעות המשפט הבינלאומי ומה שנאמר בו, באופן המוציא את ישראל כצד הרע בסיפור. "בהחלט יש עיוות מתמשך ומכוון של המשפט הבינלאומי ומה שכתוב בו, לעומת המציאות המשפטית האמיתית לפיה יש לפרש את מה שקורה. לוקחים מושגים משפטיים כמו ג'נוסייד, אפרטהייד, טיהור אתני שיש להם הגדרות מדוייקות שאינן תואמות בכלל את המצב בישראל ובשטחי המלחמה בהן מעורבת ישראל, ומעוותים אותם כך שישראל תוגדר ככזאת. כבר בראיונות שעשיתי לאחר 'צוק איתן' ישראל הואשמה ברצח עם, וזה פשוט לא נכון".

"ישראל כרגע עושה את המאבק של העולם המערבי כולו"

המלחמה הייחודית של האוסדורף וחבריה לארגון UKLFI (עורכי דין בריטיים למען ישראל) בזירה המשפטית היא די מתסכלת. זו עבודה סיזיפית ומאומצת, בלתי נגמרת, לאיסוף עובדות והצגתן באופן משפטי, כולל בערכאות שונות בזירה המקומית והבינלאומית, כדי להיאבק באנטישמיות, באפליית ישראלים שאפילו אינה מדווחת מספיק בתקשורת הישראלית, וכמובן בדה-לגיטימציה של ישראל.

אולם במציאות שבה לעובדות אין שום חשיבות או משקל בדיון הציבורי, זה סוג של מאבק שנראה אבוד. כל שקר שערורייתי כלפי ישראל מתקבל בהבנה על ידי ציבור גדול שפשוט אינו טורח לחקור או לדעת את העובדות בשטח, וכאשר המושג "נראטיב" – ה"סיפור" השקרי של תעמולת האויב – מקבל משקל דומה לזה של העובדות בשטח, הרבה פעמים העובדות עצמן נתפסות כ"תעמולה ציונית שקרית".

"יש סינרגיה בין אי הצגת העובדות לבין העיוות של המשפט הבינלאומי", אומרת האוסדורף, "וזוהי בעיה לא רק של ישראל, אלא של כל העולם החופשי המבקש להגן על צמו מפני טרור וברבריות. העיוות של הדין הבינלאומי אמנם מכוון כרגע לישראל, אבל הוא מאיים למוטט את המשפט הבינלאומי כולו. מה שאנו רואים כעת בבית המשפט הפלילי הבינלאומי הוא תקדים בעייתי בו תהליך של הפיכת הדין הבינלאומי לנשק נגד ישראל, אולם זה למעשה יופנה כנגד כל הדמוקרטיות המערביות. להבנתי, זה בלתי נמנע שמדינות אחרות ימצאו עצמן באותה פוזיציה, בעיקר בעת מאבק בטרור. ישראל כרגע עושה את המאבק של העולם המערבי כולו".

הרקע הישראלי והעבודה בבית המשפט העליון בישראל

האוסדורף כאמור יכלה לא לקחת חלק במאבק הסיזיפי והמתסכל הזה. במקום מגוריה בלונדון היא עוסקת במשפטים גם ללא קשר לישראל, והעיסוק בישראל בהחלט גוזל ממנה לא מעט זמן ואנרגיה. "יש לי עבודה יומיומית, למרות שאנשים בטוחים שלהגן על ישראל זו העבודה שלי", היא אומרת בחיוך, "הלוואי שהיה לי יותר זמן לעשות הליכות וכושר, אבל אני מרגישה מחוייבת כי יש לי ראייה ייחודית של מה שקורה, בגלל הרקע הישראלי העמוק שלי".

זה לא רק הרקע המשפחתי של האוסדורף, שהיא כאמור נצר למשפחה עם שמונה דורות בארץ ישראל, מצד אביה. העובדה כי קרובי משפחתה חיים בארץ מסבירה רק חלק מן הסיפור. האוסדורף עשתה חלק מלימודי המשפטים שלה באוניברסיטת תל-אביב, וגם התמחתה אצל שופטת בית המשפט העליון ונשיאת העליון לשעבר מרים נאור, בעיקר בעבודת מחקר של הדין הבינלאומי עבור פסיקות ישראליות, ונחשפה אישית למנגנון המשפטי הישראלי מבפנים.

"המידע והתובנות שלי באו גם על רקע היכרות עמוקה עם המציאות בישראל, וגם על רקע ניסיון מקצועי רחב", היא אומרת, "בעבודתי בבית המשפט העליון בישראל ראיתי באופן יוצא דופן את המאמץ המשפטי הייחודי בישראל לקחת הלכות ופסיקות משפטיות מהעולם הרחב, למשל מארה"ב, בריטניה ומקומות אחרים. כמובן, החיים בישראל בשנת 2016 במהלך לימודיי ואחריהם נתנו לי את האפשרות להכיר מקרוב את המציאות הישראלית בשטח".

האוסדורף מוסיפה: "ב-2016, שנה וחצי אחרי מבצע 'צוק איתן', התחלתי להתראיין על המציאות האמיתית בישראל. הטענות על רצח עם וטיהור אתני כנגד ישראל עלו כבר אז. למעשה, ראיתי ניצנים של טענות כאלו כבר במבצע 'עופרת יצוקה' ב-2008, אבל הטענות הממשיות יותר החלו לעלות אחרי 'צוק איתן' – למרות שהן לא 'תפסו' את הציבור כפי שהן נתפסות עכשיו".

ש: יכולת להיכנס לאקדמיה, שם זה שדה קרב בפני עצמו בכל מה שקשור בישראל. נמשכת לזה?

האוסדורף: "בהחלט היתה לי משיכה לעולם האקדמי, ובמיוחד אחרי הלימודים באוניברסיטת קולומביה בארה"ב היו לי מחשבות וגם הצעות בתחום הזה. אבל מהר מאוד הבנתי שאם אני לא 'אתיישר' לפי הקו האקדמי האנטי-ישראלי, לא יהיה לי הרבה לאן להתקדם כחלק מהסגל האקדמי בפקולטות המשפטיות והבינלאומיות השונות. ללא ספק ניתן לראות שאלו שמקבלים קידום וקביעות בסגלים האקדמיים הם אלו המקדמים טענות שקריות נגד ישראל".

ש: האם ניתן לומר שהשקרים האקדמיים כנגד ישראל וההטיה המשפטית הבינלאומית כנגדנו פועלים בסינרגיה ומזינים אחד את השני?

האוסדורף: "כן, בהחלט. צריך להבין שהחוק הבינלאומי ניזון משני מקורות עיקריים: הראשון הוא הסכמים בינלאומיים, שהם כמו חוזה, בהם המדינות כותבות את המחויבויות הבינלאומיות שלהן אחת כלפי השנייה. אם תרצה, זה סוג של דיני חוזים ברמה הבינלאומית… המקור השני הוא בעיקרו אקדמי ומחקרי, וכשהאקדמיה מוטית כנגד ישראל זה כמובן מזין גם את ההטיה המשפטית כנגדה".

מחוזות האבסורד האנטישמי: ישראל מואשמת ב…קניבליזם!

לימודיה של האוסדורף באוניברסיטת קולומביה בארה"ב נתן לה שתי נקודות מבט ייחודיות ואבחנה מעניינת על מה שקרה באותה אוניברסיטה יוקרתית מאז השבעה באוקטובר. "השופטת האמריקנית שרה קליבלנד, שהיא היום נשיאת בית המשפט לצדק של האו"ם, היתה מרצה בקולומביה בעת שלמדתי שם. היא כמובן אינה חורגת מהקו האקדמי המוכר נגד ישראל".

ש: ומה לגבי ההפגנות הפרו-פלסטיניות הסוערות שהתרחשו בקמפוס של קולומביה אחרי השבעה באוקטובר? איך את מפרשת אותן?

האוסדורף: "ללא ספק זהו סוג של 'צילום מסך', או צילום מצב, של מצבה של ישראל באקדמיה בעולם המערבי. חשוב להבין שאלו לא רק סטודנטים, אלא גם מרצים. על בסיס הניסיון שלי שם כבר ב-2018, בעת שהייתי בחדרי האוכל של המרצים, שמעתי את השיחות שלהם ביניהם, שלעיתים הובעו בהן דעות אנטישמיות עמוקות. ההפגנות הללו הן בהחלט לא רק מלמטה למעלה, אלא בהחלט מקבלות עידוד ואפילו ארגון מלמעלה למטה, כלומר מהסגל האקדמי כלפי הסטודנטים עצמם".

כך למעשה הטענות הכי מופרעות ומופרכות נגד ישראל עולות, ומתקבלות כאילו הן עובדות. האוסדורף מביאה כדוגמא את השערורייה התורנית האחרונה באו"ם, בעת שפרנצ'סקה אלבנז, שליחת האו"ם לזכויות האדם הפלסטיניות, האשימה את ישראל בלא פחות מאשר קניבליזם – אכילת גופות של פלסטינים בעזה…

האוסדורף: "נראה כאילו נגמרו להם כינויי הגנאי המשפטיים, אז הם כל העת מסלימים את הרטוריקה האנטישמית לכיוונים אבסורדיים חדשים. אני טוענת כי עלילות הדם כנגד יהודים עולות ויורדות במעגלים היסטוריים. בימי הביניים היה מקובל לחשוב שיהודים משתמשים בדם יהודי לאפיית מצות, אבל כיום כמובן לא מקובל לומר זאת – אז עכשיו עלילת הדם הזו מקבלת צורה חדשה בהקשר פלסטיני, והדבר מופץ אפילו על ידי עובדים בכירים של האו"ם".

ש: בעולם שבו העובדות כבר לא חשובות ולכל "נראטיב" יש משקל דומה, זה לא קצת קרב אבוד, במעלה ההר?

האוסדורף: "זו מילה מעניינת, 'נראטיב'. זו מילה מכובסת לשקרים, לא? בכלל, כל העיוות של השפה המשפטית והעובדתית גם הוא חלק מאותו נראטיב – המושגים טיהור אתני, אפרטהייד, קולוניאליזם ורצח עם הופשטו ממשמעותם ההיסטורית והמשפטית האמיתית, כדי להיות מופנים כנגד המדינה היהודית היחידה בעולם, במטרה לשמש כנשק נגד ישראל במסע הדה-לגיטימציה שלה. אלו עלילות דם מודרניות כנגד יהודים. אותם סיפורים, בלבוש חדש, מועצמים ומוגברים על ידי אנשים בעולם האקדמי והמשפטי הבכירים ביותר, וגם כמובן ברשתות החברתיות".

"לעמוד מהצד ולשתוק זו לא אופציה מבחינתי"

האוסדורף לא משלה את עצמה שמדובר בקרב קל או פשוט. הוא לא. המספרים והנתונים אינם עומדים לטובת מצדדי ישראל: יש פחות מ-20 מיליון יהודים בעולם, מול מיליארד וחצי מוסלמים, אשר לרובם, לכל הפחות, יש נטייה מובנית לקבל את השקרים המופצים כנגד ישראל. הפער המספרי הזה, המתורגם כמובן גם לתפוצה ברשתות החברתיות, כמעט בלתי ניתן לגישור.

"השאלה האם זה קרב אבוד בעצם קשורה לשאלה אחרת – אם הייתי חושבת שזה קרב שלא ניתן לנצח בו, האם הייתי נשארת במאבק?", אומרת האוסדורף, אבל כפייטרית אמיתית, היא לא נותנת למציאות הקשה להכניע אותה: "אני חושבת שכן ניתן לנצח, כי העובדות והאמת איתנו, ורק צריך לחשוף אותן לכמה שיותר אנשים כדי שהם יבינו ששיקרו להם. בכל מקרה, האפשרות לעמוד מהצד ולשתוק היא לא אופציה מבחינתי. אני גם חשה חובה, כעורכת דין, לעמוד על שלטון החוק – כאשר אני רואה כיצד שלטון החוק נרמס ונזרק לפח האשפה בצורה כזו, המאבק בכך עומד בכפיפה אחת עם חובתי המקצועית, ולא רק השקפת העולם והעובדות שלצידי".

ש: אבל האם ניתן באמת לנצח במאבק הזה?

האוסדורף: "אני לא יודעת, אבל כמו שאמרתי, לעמוד מן הצד זו לא אופציה מבחינתי".

ש: מזהים אותך ברחוב גם כאלו שאינם תומכי ישראל? יש איומים?

האוסדורף: "עיקר האנשים שמזהים אותי ברחוב הם דווקא תומכי ישראל, שמאוד מעריכים את העבודה שאנחנו עושים ב-UKLFI. מעט מאוד ממתנגדי ישראל מזהים אותי, כי הם ממילא לא עוקבים אחר פעילותי ברשת האינטרנט, אבל כן, לעיתים יש חששות, אני משתדלת לנהוג בהיגיון ובשיקול דעת בכל מקום שאני נמצאת בו כדי לשמור על עצמי. לצערי, האנטישמיות בבריטניה מאוד התחזקה והתפשטה בשנה וחצי האחרונות – בעיקר בגלל קמפיין של דיסאינפורמציה נגד ישראל, עלילות דם ועיוות החוק הבינלאומי המתנהל באופן מאוד נרחב כאן במדינה, שיש לו השפעה גדולה על היחס ליהודים".

האוסדורף אומרת שהמסע ההשמצות נגד ישראל נשען לא רק על אנטישמיות. לדבריה, יש גורמים שמזינים את האש אפילו יותר, בין אם במכוון ובין לא. "זוהי בעיה חמורה של ביטחון לאומי", היא מזהירה, "ראשית מפני שהיא פוגעת ביכולת של ישראל להגן על עצמה בשטח, לרבות בכל הנושא של אספקת חימושים; שנית, אנו יודעים שדה-לגיטימציה של ישראל היא חלק מהאסטרטגיה הצבאית של חמאס; שלישית, גם כאשר ידידות גדולות של ישראל כמו ארה"ב מתחילות לעשות 'רעשי ביקורת' נגד ישראל, זה לא רק מעודד את חמאס – אלא פוגע בסיכוי להשיג עסקאות לשחרור חטופים".

ש: איך האנטישמיות הזו באה לידי ביטוי בשטח, בבריטניה? איך אתם ב-UKLFI נתקלים בזה?

האוסדורף: "לכולנו בארגון UKLFI יש משרדי עריכת דין פרטיים, אבל אנו מטפלים במקרים של תקיפת יהודים, גילויי אנטישמיות במקומות עבודה, מאבקים מקומיים בגורמים המבקשים להחרים את ישראל ולמנוע השקעות ועסקים עם ישראל, ואנו גם עושים פעולות משפטיות ברמה הלאומית. בפרלמנט הקודם כמעט הצלחנו להעביר חוק נגד ה-BDS, אבל מאז כידוע היו בחירות והתחלפה הממשלה".

"הבנתי מייד שהשבעה באוקטובר הוא אירוע בסדר גודל אחר"

השבעה באוקטובר 2023 תפס את נטשה בעודה במיטתה. החדשות הראשונות על המתרחש בעוטף עזה החלו להגיע בסביבות השעה שמונה בבוקר של אותו יום שבת, כאשר בשעות והימים הראשונים הדיווחים התקשורתיים היו עובדתיים ואפילו די אוהדים את ישראל.

ש: מתי הבנת שזה אירוע בסדר גודל אחר?

האוסדורף: "כמעט מייד הגיעו הדיווחים על כניסת מחבלים ליישובים. אני חושבת שאחד הסרטונים הראשונים שהציגו היתה טרוריסטים ברכב פתוח מסתובבים בשדירות. הבנתי מייד שהמתקפה הזו לא דומה לשום דבר אחר בעבר. כמובן שעם הדיווחים על מספר הנרצחים העצום, ועל חטיפת אזרחים לתוך עזה, היה ברור שזה סדר גודל חסר תקדים ושונה מכל מה שהכרנו בעבר".

ש: ואיך היה הסיקור התקשורתי?

האוסדורף: "ביום יומיים הראשונים הדיווחים היו די אוהדים לישראל, באופן יחסי לשגרה, אולם אני זוכרת שהתראיינתי כבר בשמיני לאוקטובר ואמרתי למראיין, נדמה לי ברשת סקיי הבריטית, שייקח זמן מאוד קצר עד שהאצבעות המאשימות יחלו שוב להיות מופנות כלפי ישראל.

"היה עוד מאפיין כמעט מוזר בסיקור הראשוני של האירועים בעזה: כמעט מייד החל הדיון כיצד ישראל תגיב. הדיון עבר מהר מדי מהסיקור של מה שקרה, לניחוש של מה שיקרה בעתיד, כמובן עם החשש ל'תגובה לא פרופורציונאלית' של ישראל. בלונדון היו כאלה שחגגו את המתקפה של חמאס וחילקו בקלאוות ברחובות".

האוסדורף כמעט מייד מצאה עצמה מגוייסת למטרה של הגנת ישראל, גם במישור הבינלאומי המשפטי וגם במישור ההסברתי. הוצאת צווי המעצר על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כנגד נתניהו וגלנט, כמו גם הדיונים המשפטיים עויני ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק של האו"ם, כמובן מכעיסים אותה מאוד.

האוסדורף: "התפרסם לא מזמן דו"ח מאוד מעניין אל חוסר התפקוד וחוסר האפקטיביות של בתי הדין הבינלאומיים הללו, שהוציאו עד כה יותר ממיליארד דולר תקציב והשיגו הרשעה אחת בלבד בפשעי מלחמה. לכן, איזו דרך טובה יותר יש להם לשקם את תדמיתם ההרוסה מאשר להיטפל בטענות שקריות, נגועות באנטישמיות, כנגד המדינה היהודית? זהו מהלך יחצ"ני לשיקום תדמית בתי הדין הכושלים הללו!".

ש: האם לעובדה שבראש בית הדין הפלילי הבינלאומי עומד שגריר לבנון לאו"ם לשעבר, והתובע הכללי של בית הדין הוא בעל רקע מוסלמי, משפיעות לרעה במיוחד על ההליכים הללו?

האוסדורף: "כל משפטן בעל יושרה והגינות רואה שגם בעלי התפקידים וגם ההליך כולו נגוע בניגודי עניינים ובאג'נדות פוליטיות נטולות בסיס עובדתי ומשפטי, אבל העובדה שאותם בעלי תפקידים שציינת מחזיקים בכח הזה ומנצלים אותו לקידום האג'נדה הזו, מעידה בעיקר על המוסדות הללו ועל בעלי התפקידים.

"אנחנו הגשנו למשל נייר עמדה מפורט על צווי המעצר הבינלאומיים שהוגשו נגד נתניהו וגלנט, המראה איך כל משפט בנימוקי הצווים הינו שקרי, ותגובת התובע הכללי לבית המשפט הבינלאומי היתה שככל שזה קשור באמינות הנתונים, יש להתייחס רק לנתונים שהוא עצמו מספק לבית המשפט. זו הטעיה גלויה של בית המשפט, אותה ניתן להפריך בקלות ממקורות גלויים, אבל העובדה היא שהאבסורד הזה נמשך".

"לא מבינה את ההיגיון של בוגי יעלון"

כאמור, האוסדורף גם לא נחה בזירת ההסברה. היא הופיעה יחד עם דאגלס מאריי בסבב הרצאות בקנדה וארה"ב, ובדיבייט מול דובר פלסטיני ומול עיתונאי "הארץ" גדעון לוי. "אני מנסה להכניס ככל האפשר הופעות והרצאות ללו"ז העמוס ממילא שלי. לאחרונה רצו מאיתנו ארבעה דוברים מול ארבעה דוברים נגד ישראל. הבאתי איתי את יוסף חדאד וחסן מוסעב יוסף, יחד עם ג'ונתן שסדוטי. בתחילה המארגנים ניסו לחסום את ההשתתפות של חסן יוסף, בן החמאס, כי לא הסתדר להם שערבים מוסלמים מגינים על ישראל. זה לא מתאים לחשיבה שלהם, הם לא יודעים איך לעכל את זה. הודענו להם שאם האנשים שאנו בוחרים לא יאושרו, לא נגיע כלל לאירוע. הם נכנעו ואישרו את הופעתם".

ש: מול מי יותר קשה להופיע ולהסביר – דוברים ערבים ופרו-פלסטינים, או דוברים ישראליים שכביכול מגיעים מהשטח ומוציאים את דיבתה של ישראל רעה?

האוסדורף: "זה נורא תלוי במי הדובר. דווקא מול גדעון לוי היה יותר קל. לאחרונה הופעתי מול מיקו פלד, יהודי-ישראלי אמריקני שבצורה מזעזעת משבח את מתקפת השבעה באוקטובר כ'פעולה של עם מדוכא'. לא קל היה להתמודד מול הזעזוע מדבריו החמורים".

ש: משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות הוציא לאחרונה דו"ח על הנזקים שנגרמו כתוצאה מההתבטאות האומללה של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון בדבר "טיהור אתני" שכביכול ישראל עושה בעזה. כמה נזק לדעתך זה גרם?

האוסדורף: "אני לא מצליחה להבין את ההיגיון של יעלון. פינוי האזרחים בעזה לאזורים בטוחים נועד כדי לשמור על חייהם ולהבדיל אותם מאנשי החמאס ולוחמיו. זה בדיוק ההיפך מטיהור אתני. יעלון יודע זאת היטב. היה מצופה מאדם במעמדו שיבין את גודל הנזק שאמירות כאלו עושות, הרי הוא מצוטט בכל העולם כ'הוכחה' לזה שישראל עושה טיהור אתני".

ש: וכמה המחלוקת הפוליטית בישראל, שבה ראש ממשלת ישראל מצטייר כ'רודן', גם משתקפת בדברים של דוברים אנטי ישראליים?

האוסדורף: "זה בוודאי לא עוזר, ואפילו מזיק. היה ראוי שגם העברת ביקורת לגיטימית על כל ממשלה תיעשה באופן זהיר ומחושב, תוך התחשבות במצב העדין של ישראל בעולם. אבל אני לא נרתעת גם מהתמודדות עם טענות של דוברים יהודים וישראליים נגד ישראל, כי אני פשוט מצטטת את העובדות והנתונים התומכים בעמדות שאני מציגה".

האוסדורף שומרת על אופטימיות זהירה: "יש לי סיבות טובות להיות אופטימית. ישראל השיגה הישגים צבאיים מדהימים בשנה וחצי האחרונות. מנקודת התחלה מאוד קשה, היא משמידה את ציר הרשע ואת מנהיגיו, וזה דבר שמהווה חדשות טובות לא רק לישראל, אלא לעולם כולו. ברמת המאבק באנטישמיות ובהשמצות נגד ישראל, זהו מאבק מתמשך, וככל שנחשוף יותר את האמת לרוב הציבור שלא מצוי בפרטים, כך נצליח יותר ויותר לזכות בתמיכה ואמון מצידו".