מעקב פרסום "אינדקס העמק והגליל": בפרשה שהסעירה את גן-נר ואת תושבי המועצה האזורית גלבוע כולם, הגננת המתעללת וואעד זועבי מנצרת הורשעה לפני כשבועיים בכל סעיפי כתב האישום, בהם הודתה במסגרת הסדר טיעון.

כזכור, כתב האישום החמור כלל עשרות מקרי אלימות והתעללות מצידה כלפי הפעוטות חסרי הישע שהופקדו להשגחתה. חומרי החקירה, עליהם התבסס כתב האישום, כלל תיעוד וידאו מפורט של עשרות מקרים כאלו, חלקם נעשו מספר פעמים ביום כלפי מספר פעוטות בגן.

הפרשה החלה לפני כשנה, בעת שאחד ההורים הבחין שמשהו אינו כשורה, ובעקבות תלונתו נפתחה חקירה סמויה לרבות שימוש בתיעוד מצלמות בפעוטון. כעבור זמן מה של חקירה מאומצת, הוזמנו ההורים לתחנת עפולה לצפות בתיעודים הקשים והמזעזעים.

לאחר התפוצצות הפרשה והגשת כתב האישום לפני כחודשיים, אמר אחד ההורים בתגובה לפניית "אינדקס העמק והגליל" כי "חשכו עינינו כשראינו את הסרטונים. אתה מפקיד את הילד שלך אצל גננת והיא תוקפת אותו באלימות קשה. זה בלתי נתפס. אחנו שבורים מהחשיפה של המקרה, ובכוונתנו להגיע לכל דיוני המשפט שלה".

נאמנים להבטחתם, ההורים אכן הגיעו לכל הדיונים של המשפט הקצר יחסית שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. אולם זמן קצר לאחר תחילת המשפט, מקורות בפרקליטות סברו כי "העבירות של זועבי מצויות ברף הנמוך של העבירות המיוחסות לה, זה לא כמו מקרי התעללות אחרים שתועדו בילדים במקומות אחרים. ייתכן שהתיק יסתיים במתן עבירות שירות".

אחד ההורים היה מזועזע מכך, ואמר אמר ל"אינדקס העמק והגליל" כי גם נציג הפרקליטות אמר את הדברים למשפחות. האב זעם על כך ואמר: "אנחנו בהלם ממה שאמר לנו נציג הפרקליטות, כל מי שחשוף לסרטונים רואה שאלו לא עבירות ברף הנמוך". אמא לאחד הקורבנות הוסיפה: "חלק מהתקופה המדוברת הבן שלי, למזלי, לא היה בגן המדובר, ולכן לא סבל מנחת זרועה של הגננת הזו. אם הוא היה מגיע לגן באותה התקופה, מי יודע איך זה היה נגמר?".

בהמשך לכך, משך הזמן שכעת יש להמתין עד גזירת הדין, ההמתנה לשירות המבחן והעובדה כי הסדר הטיעון לא כלל בתוכו הסכמה על ענישה, מרמזת על היחס המקל שעלולה הפרקליטות לנקוט כלפי הנאשמת שהורשעה, כך לדברי ההורים.

ההורים הביעו שביעות רצון מן ההרשעה, אולם מצפים לענישה חמורה ולא מקילה: "התחושות שלנו אחרי ההרשעה, לאחר שהיא עמדה והודתה והורשעה, מאוד מאוד מעורבות. מצד אחד אחרי המון זמן שהיא הכחישה סופסוף היא מודה במיוחס לה, אז יש פה איזו סגירת מעגל קצת לנשום מצד שני זה מפרק. פשוט התפרקנו בבית המשפט למרות שזה היה ברור שהיא תורשע מדובר בהוכחות בסרטונים שהיא פוגעת בילדים אין מקום לספק.

"הבעיה היא שאין לנו ספק שההודאה שלה לא נעשתה ממקום של הבנת המעשה או לקיחת אחריות אלא נטו להקל בעונש, ההוכחה החותכת שקיבלנו שההודאה נעשתה בעצם בהסדר טיעון והיא תישלח לבחינה של שירות המבחן, מה שכנראה יגיע לעבודות שירות.

"לדברי השופטת, שירות המבחן דורש חצי שנה לפחות אבל מכיוון שהיא בהריון אז יש צורך לדחות אפילו יותר ואם אצטט את השופטת 'לא ריאלי להביא אישה בחופשת לידה לבית משפט'. המשפט הזה לא עוזב אותי. לא ריאלי?! לא ריאלי לפגוע בתינוקות !! התחושה הכללית היא חוסר צדק עצום ואכזבה קשה שכל הזמן טובת הפושעת הזו מול העיניים ולא טובת הקטנטנים שלנו שנפגעו . עכשיו היא קיבלה מתנה של כמעט שנה להמשיך בחייה ואנחנו באותו שבר".

הורה אחר אמר: "כמעט שנה שלמה שאנחנו חיים בסיוט שלא נגמר. הבן שלנו, הילד היקר לנו מכל, עבר התעללות מצד הגננת שהיינו אמורים לסמוך עליה. היינו בטוחים שהוא בידיים טובות, אבל גילינו את ההפך המוחלט – בסרטונים שצפינו בהם בתחנת המשטרה, ראינו דברים שאי אפשר לתאר במילים, דברים שאף הורה לא צריך לראות.

"מאז, חיינו התהפכו. הגענו שוב ושוב לדיונים בבית המשפט, נלחמים בשבילו, מנסים לשמור עליו, על עצמנו, ועל המשפחה שלנו. ועדיין, האשמה לא עוזבת אותנו. איך לא שמנו לב? איך לא ראינו? אלו שאלות שמלוות אותנו כל יום, כל לילה. אנחנו שבורים, מרוסקים, מנסים להבין איך אפשר להמשיך הלאה.

"אחרי דרך קשה ומפרכת, הגננת הודתה והורשעה. זו נקודה קטנה של צדק בתוך ים של כאב, אבל אנחנו יודעים שיש עוד דרך ארוכה לפנינו – להחלים, לשקם, לעטוף את הבן שלנו באהבה אינסופית ולוודא שהוא ירגיש שוב בטוח. אנחנו מצפים שכאשר יגיע שלב גזר הדין, בית המשפט יטיל עליה עונש חמור, כזה שישקף את חומרת המעשים ואת הפגיעה האנושה שהיא גרמה לילד שלנו ולמשפחה שלנו. עונש שיבהיר לכולם שמקרים כאלה לא יכולים לעבור בשתיקה או בהקלה".

מן הפרקליטות נמסר כי הדיונים הפנימיים על בקשת הענישה עוד לא החלו: "עוד לא דנו בזה בגלל דחיית התיק לספטמבר".

אנחנו כותבים את זה לא רק כדי לשתף, אלא גם כדי לזעוק: תסתכלו, תבדקו, תהיו ערניים. הילדים שלנו צריכים אותנו. הם סומכים עלינו שנהיה שם בשבילם, ואם אפשר למנוע מצב כזה אצל ילד אחר – זה המעט שאנחנו יכולים לעשות מתוך מה שעברנו.

אנחנו מודים לכל מי שתמך בנו לאורך הדרך, לכל מי שלא ויתר ולא שתק. הלב שלנו פצוע, אבל התקווה עוד קיימת."