15 שנה כיהנתי כחבר מועצת רמת ישי, והשבוע נפרדתי מן התפקיד לאחר מערכת בחירות שהתמשכה בצל המלחמה ובגלל חסרונם של קולות בודדים שהפרידו בין בחירתי המחודשת למליאה, לבין פרידה חגיגית – ודי מבודחת – ממנה לאחר תקופה ארוכה זו.
אחד היתרונות של אי בחירה למליאת המועצה הוא היכולת לחזור בגלוי לעיסוק אהוב וישן שלי: עיתונות. העיתונות המקומית, בעיקר זו המודפסת, הולכת ונעלמת, אבל נדמה כי המקום שלה חשוב יותר מאי פעם, בניסיון לבקר ולהאיר פינות אפלות, במיוחד בשלטון המקומי של כולנו, שהוא טעון שיפור מתמיד.
ומצד שני, מצאתי את עצמי, אחרי הרבה שנים, כצופה מן הצד בישיבות מליאה, הפעם כמי שיכול רק לסקר ולבקר מבחוץ, ולא להשתתף בדיון. צפייה בישיבות החגיגיות והמרגשות, של נבחרים הבאים לבושים בהידור ונושאים נאומים ראשונים לפרוטוקול המועצה – בין אם צפייה באמצעות שידורים חיים בפייסבוק ובין אם בנוכחות פיסית במקום – מגלה עוד משהו, מעבר לחגיגות: הנבחרים החדשים עוד לא למדו לשאול את השאלות הנכונות.
בזמנים רגילים זה אולי מובן. בכל זאת, שכר לימוד ואירוע חגיגי, זה שילוב שהתוצאה שלו היא חותמות גומי של השלטון. אבל הזמנים הקשים שכולנו חיים בהם אינם זמנים רגילים, והגזירות הכלכליות, המונחתות מכיוון הממשלה על כולנו, לא פוסחות גם על השלטון המקומי, שהוא גם בימים כתיקונם שק החבטות של הממשלה.
וכך, הלך לאיבוד ברעש נקישת הכוסות החגיגית של השבעת מליאות מועצה חדשות, קולם של החלשים, הנחלשים והנחשלים, נוכח העלאה חריגה של הארנונה בכ-2.68%, שהוא שיעור עלייה כפול מן השנה שעברה.
"הטייס האוטומטי", כך הוא נקרא בשפה המוניציפלית, והוא תכתיב שאי אפשר באמת להתחמק ממנו בעת אישור צו הארנונה המסדיר את גביית המיסים המקומיים בכל שנה. הממשלה לא השכילה לעדכן אותו כלפי מטה, והרשויות המקומיות אישרו אותו, או צפויות לאשר אותו בימים הקרובים, גם באיזור הצפון.
אז נכון, צריך לומר ביושר, זהו תכתיב של המדינה, שאי אפשר כמעט להתחמק ממנו. רשות מקומית שתבקש אישור מיוחד ממשרד הפנים שלא לגבות אותו, תיענש בחלוקת כספי תמיכה מן הממשלה בבחינת "אתם רשות עשירה מספיק כדי לא לגבות את התוספת, אז אינכם זקוקים לתמיכת הממשלה".
אבל ההצבעה האוטומטית הזו מרגיזה. בכל מליאות המועצה בהן צפיתי, אף לא חבר מועצה אחד טרח להזכיר כי בקצה של כל העלאה כזו ישנן משפחות שלא סוגרות את החודש, במיוחד לא במלחמה. היה מצופה מנבחרי הציבור, קל וחומר מראשי המועצה, לומר: נכון, זה צו של הממשלה, אבל אנחנו מגבשים חבילות סיוע לנזקקים ולחלשים בתקציב הקרוב כדי לייצר מנגנון פיצוי על העלאת הארנונה החריגה הזו.
זה לא קרה. נאומים חגיגיים דוחים את הרגישות החברתית, כנראה. נתראה בתקציב השנתי, בקרוב, ואז נראה מי השכיל להבין את המצב ורגישותו, ומי עדיין חוגג את עלייתו לשלטון.
