דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לא רק לגיבורי האומה שהפכו את העולם טוב יותר עם חיסולם של ארחי מחבלים, כופתאות עכורות ברחבי העולם.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לא רק לגיבורים הנלחמים בעוז בעזה, לא רק לאריות האומה המתאמנים המכשיר עצמם להגנה על גבול הצפון.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לא רק לחטופים הנמקים במנהרות האימה של אנשי התועבה, לא רק לילדים ולקשישים לצעירות ולצעירים לחיילים לחיילות הנמצאים בשבי אנשי הזוועה.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לא רק לאימהות שכולות ולאבות המתגעגעים, לא רק לילדים היתומים ולאלמנות הגיבורות, לא רק לחברה הבוכייה, לא רק לאחים ולאחיות, לא רק ללוחם שאיבד את רעו הטוב בקרב.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לאלפי הפצועים בגוף ובנפש הנאבקים ונאחזים בציפורניהם בחיים, בשפיות הנלחמים להישאר בחיים ולשקם את הריסות חייהם.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לאלפי המשפחות העקורות מביתם, לגולים בתוך ארצם, לאורחים הנוטים ללון, ולמעבדי מסגרת חייהם אשר כל עולמם צבור בשקיות ובמזוודות.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, בכל יום, בכל שעה, בכל רגע. הדאגה שלי היא לא הסיפור, הסיפור הם החטופים החללים, הפצועים, העקורים ובכל זאת בימים האחרונים נוספה לי דאגה נוספת דאגה עמוקה מאוד.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לשולטים במוקדי ההשפעה והכוח במדינת ישראל, לאנשי תקשורת, מערכת המשפט, אלופים במיל', רבי אלופים שאיבדו את דרכם, ראשי זרועות הביטחון שאיבדו את מצפנם עם פוליטיקאים בעבר ובהווה סהרורי שנאה.
על הצביעות ודמעות התנין
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לאחר ההתפרצות חסרת האחריות המופקרת של כמאה מפגינים ובהם נבחרי ציבור אשר ביקשו להביע את זעמם, תסכולם, כעסם אל מול מערכת המשפט, מול הפרקליטות הצבאית אשר שיגרה שוטרים צבאיים רעולי פנים לעצור לוחמים במחנה שדה תימן.
התפרעות אלימה זו בבסיסי צה"ל בשדה תימן ובבית ליד, ראויה לכל גינוי וכך נעשה, ברם, הצביעות הנוראה שריר הרגישות הסלקטיבית שהתעוררו לחיים לא יכלו להותיר אף בר דעת ללא תחושת מיאוס, בוז עליבות, אל מול אותם אלה שרק אתמול עודדו ונרמלו סרבנות, שמחאו כפיים מול הפולשים ופורצי הגדרות אל מול בית ראש הממשלה.
אל מול אותם אלה שפגעו בביטחון ישראל, אל מול אותם אלה שהיוו סכנה למדינת ישראל, אל מול אותם אלה שהבטיחו שלא להגיע לשרת בצבא שהבטיחו שלא השתתפו בהפצצה באיראן, שהבטיחו שגם אם תפרוץ מלחמה עם חיזבאללה, הם לא יתייצבו, שהבטיחו לנו אחרי עשרות שנים ששוב נלך כצאן לטבח.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לפרשנים המזועזעים, למגישות החדשות מגביהות הגבה, לאלופים, בהם אלופי הקונספציה והאחראים הישירים למחדל וכישלון, טבח שבת שמחת תורה, לפוליטיקאים חסרי חוליות ועמוד שידרה.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לצמרת הצבא אשר נחרדה והצטמררה אל מול קומץ המתפרעים בבסיסים הצבאיים, בעוד, שבמשך למעלה משנה נאלמו דום, נצרו לשונם, לא ראו ולא שמעו את קריאות הסרבנות ,את רעש פירוק הצבא, את המולת מחריבי המדינה אשר פעלו לחורר את המכנה המשותף הישראלי.
מול שורפי האסמים
אל מול דובר צה"ל שלא הזדעזע, ויצא בקריאות שבר, לא גינה את הסרבנים.
אל מול שורפי האסמים, אל מול חוסמי הכבישים המרכזיים, אל מול מבעירי מדורות השנאה, אל מול זורקי הלפידים הבוערים על שוטרים, אל מול הצרים על משרד רעיוני של ארגון 'קהלת', אל מול החוסמים כל דעה אחרת, אל מול רופאים המאיימים שלא לטפל בחולים, אל מול מגישים ומגישות פרשנים פרשניות המחבקים את מה שהגדירו כמחאה, אל מול אולפנים תוססים באהבה עצומה לאנרכיסטים, לרדיקלים למופקרים שהביאו את מדינת ישראל למקום הנורא בו היא נמצאת היום.
והנה קמה קול צעקה גדולה ברמה אוי הצביעות, הביטו במראה, ראו את פניכם הכעורות, פני הצבוע, פני האדם הרואה בעצמו אליטה, הרואה בעצמו אדון וכל שאר עבדיו, אדוני הארץ אשר גם בעיצומה של המלחמה מפעילים את במלוא המרץ את מכונות השנאה, את מכונות הרעל, את המכבסה המלבינה את זוועות השנה האחרונה, את תהליך הפירוק של מדינת ישראל, של הצבא, על ידי אותה חבורת מופקרים.
תם עידן, העם רואה את החרפה, העם מצביע על המופקרים אשר נוהגים באכיפה בררנית שהיא רשע רגישות סלקטיבית שהיא פשע.
דאגתי להם, באמת שדאגתי להם, הגיע העת, שחבורה מופקרת זו תתחיל לדאוג לעצמה כי העם לא יחריש עוד.
