העימות הפוליטי ההיסטורי בין נשיא ארה"ב לשעבר דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב המכהן ג'ו ביידן קבע כמה תקדימים חשובים בתולדות הפוליטיקה האמריקנית: זה העימות הראשון בין מועמדי שתי המפלגות שנערך עוד לפני הוועידות המפלגתיות שנותנות גושפנקא רשמית למועמדותם, וזוהי גם התבוסה המוחצת ביותר בעימות פוליטי בין מועמדים, לפי דברי הסוקרים שאחרי העימות.
לכאורה, ביידן קיבל את כל מה שרצה: ערוץ CNN האוהד אותו ועויין לטראמפ; המועד שהוא רצה, כאמור עוד לפני הוועידות המפלגתיות; על פי דיווחים שונים, הוא גם קיבל את השאלות מראש.
הוא התכונן בקמפ-דיוויד במשך כשבוע לעימות הזה, ובכל זאת – הובס בו קודם כל על ידי עצמו, בהופעה חלשה, מבולבלת והרסנית מבחינתו. משעשע לראות כיצד תומכיו, כולל אלו בתקשורת, שדאגו להסתיר את מצבו הרפואי/קוגנטיבי האמיתי מן הציבור לאורך שנות נשיאותו, פתאום "מתהפכים" עליו ומגלים ב"תדהמה" את מצבו. הקריאות להחלפתו הגיעו כמעט מיד.
האם עריכת העימות לפני הוועידות היתה טעות של טראמפ, במובן זה שהמפלגה הדמוקרטית עוד עשויה להציב מולו מועמד צעיר ורענן ולא זקן ומבולבל כמו ביידן? יש כאלו החושבים שדווקא אנשי המפלגה הדמוקרטית דחפו את ביידן לעימות מוקדם, כדי לבדוק את ה"סחורה" ולראות אם יש צורך בהחלפתה לפני הבחירות.
ואולי טראמפ רצה את הבלאגן הזה במפלגה היריבה? חלק לא קטן מהניצחון בבחירות הכלליות של 1968 על ידי ריצ'רד ניקסון נבע מהבלאגן הגדול במפלגה הדמוקרטית היריבה, שבה הנשיא המכהן לינדון ג'ונסון לא התמודד לכהונה נוספת בבית הלבן, ועל רקע הרצח של רוברט קנדי שהיה על המסלול הבטוח למועמדות המפלגה באותה השנה.
אבל הבלאגן במפלגה הדמוקרטית סביב כשירותו ומועמדותו של הנשיא ביידן אינה רק עניין פנימי. אויבי המערב ואמריקה, בטהראן, במוסקבה ובבייג'ינג רואים ורושמים לעצמם: בבית הלבן אין מי שבאמת מנהל את העניינים.
יש לזה השלכה כבדה גם עלינו: רגע לפני המלחמה בצפון עם חיזבאללה, ועל רקע ריצת האמוק של איראן לפצצה גרעינית, ג'ו המבולבל עדיין נאחז בקרנות השלטון, למרות יכולותיו המוגבלות שהפכו לנחלת הכלל לנהל אפילו עימות עם טראמפ.
אין מי שיתן גיבוי אמיתי לישראל בעימות מול חיזבאללה, ובטח שלא מול איראן. רוסיה רואה זאת, ומתקרבת לצפון קוריאה; סין רואה זאת, ועושה תמרונים ימיים גדולים סביב טאיוואן. טראמפ צודק באמירתו על ביידן לפיה "ביידן מקרב את העולם הכי קרוב למלחמת עולם שלישית בהיסטוריה".
אם ביידן יוחלף, הוא עדיין נשיא מכהן עד הבחירות, והמועמד הדמוקרטי יתקשה לייצר סדר יום מקביל כדי לנצח את טראמפ; אם יודח, סגנית הנשיא קמאלה האריס נחשבת עוד יותר חלשה ממנו, ולה אפילו אין את התירוץ של הגיל; אם יישאר הנשיא והמועמד, ככל הנראה יפסיד לטראמפ.
וצריך לזכור עוד דבר אחד: כולם מחכים לטראמפ, אבל גם אם ייבחר בנובמבר, הוא ייכנס לתפקיד רק ב-20 לינואר 2025. צריך לקוות שעד אז נחזיק מעמד, ושהעולם לא יתפוצץ.
