דורון זקצר לא היה אמור לחיות. לפני חמש שנים הוא נפצע אנוש במסגרת טיול בנחל פרס הוא ניסה לעזור למישהי שסבלה מפחד גבהים, והוא נפל לתהום בעומק של כעשרים מטרים, על סלעים קשים.

הוא הוגדר כפצוע אנוש, רב מערכתי, בסכנת חיים. דורון היה בן 45 כשזה קרה, נשוי פלוס שני ילדים. התאונה זרקה אותו לתקופה של שיקום ארוך מאוד, ממש להתחיל מחדש ללמוד פעולות בסיסיות בחיים, אבל האופטימיות והעשייה החברתית שהיו טבועים בו לפני התאונה, רק התגברו אחריה והפכו לחלק מרכזי מהשיקום שלו.

דורון: "הייתי צריך ללמוד את כל הפעולות מחדש – להתלבש, להתקלח, לאכול, מחדש. המשפחה היתה צריכה ללמוד ביחד איך להתמודד עם הדבר הזה. היינו צריכים לעשות שינויים בבית כדי להתאים אותו, למרות שכשבנינו אותו חשבנו כבר על התאמה לאנשים עם כיסאות גלגלים, כך שהוא היה יחסית מרווח גם בזמן התאונה עצמה".

דורון, תושב קיבוץ חצור שבדרום, היה ערב המקרה מנהל הפיתוח העסקי של מיזם חברתי, שעסק בגינון קהילתי שהעסיק חוזרים בשאלה מן העולם החרדי, בתחומי העיר אשדוד הסמוכה לקיבוץ.

לאחר התאונה, הוא לא זנח את עולם ההתנדבות והנתינה, והחליט לחגוג את החיים סביב תאריך השנה לתאונה, 22 לאפריל. דורון: "תמיד האמנתי שצריך להסתכל בזווית של  360 מעלות, מעבר לצרות שלי. מבחינתי כל האירוע הזה הוא פיזיוטרפיה לנפש – זה עוזר לי נפשית ופיסית בשיקום שלי, שיקום דרך נתינה לחברה".

שיקום דרך נתינה חברתית

בשנה שעברה דורון הגיע לכפר חורפיש לכפר הילדים הסמוך, ובמסגרת הפרויקט היו 15 צוותי עבודה שעבדו על הקמת פינת חי וסככה טיפולית לילדי כפר הילדים, גרפיטי וצביעת הבתים, הקמת חממות וגם כיסוי הגדר בין כפר הילדים לבין היישוב, שילוט הכפר ועוד.

דורון: "זה היה פרויקט מורכב, אבל מהנה מאוד. עבדנו ממש על כל רחבי כפר הילדים, פנימה וגם החוצה, והיה מדהים לראות את השינוי. מה שיפה לראות זה שנה אחרת כך שהם שומרים על מה שעשינו, ואני יודע שהם ימשיכו לשמור על כל הדברים היפים שנעשו שם".

עכשיו דורון מגיע לעפולה, לציון בשנה החמישי מאז התאונה, והתכנונים בעיצומם. המטרה: שדרוג כל המרחב של כפר הילדים מל"י עפולה המצוי בעפולה עילית, במסגרתו יבוצע גינון בכל הכפר, הקמת פינת מדורה ומנגל, ניקוי וסידור כל האיזור, שיפוץ חדרי הטיפולים והמועדון, הקמת פינות ישיבה בכל הכפר, צביעה ותיקון בתים ועוד.

ש: האם השנה החמישית היא ציון דרך מיוחד עבורך?

דורון: "לא במיוחד, אם כי בגלל המצב זה הרבה יותר מאתגר, גם מבחינת גיוס כספים ומשאבים, וגם בגלל המצב רוח הכללי במדינה".

ואכן, כעת דורון ממוקד בגיוס כספים ומשאבים לפרויקט, כאשר המצב כאמור מקשה על כל העניין. "יותר קשה לגייס כספים השנה. המלחמה והמצב הכלכלי שבעקבותיה מורגשים היטב, אנשים תורמים פחות. אנחנו צפויים להיפגש עם ראש העיר אבי אלקבץ כדי לרתום את העירייה לפרויקט החשוב הזה".

אחת הדרכים לגיוס כספים הוא דרך פרויקטים משניים, שאחד מהם צפוי להיערך בשבוע הבא, בבית הספר הרב תחומי עמק חרוד. תחת הכותרת "עמק חרוד עושים טוב – יריד המעשים הטובים לזכרה של גפן תורג'מן", יתקיים יריד מלא במוצרי מזון ודוכני מכירה, שכל הכנסותיו יוקדשו כאמור לטובת הפרויקט הראשי בכפר הילדים מל"י עפולה.

דורון: "אני קורא לציבור לבוא ליריד, גם ליהנות ממוצרים ודברי מזון מעולים, וגם לתרום מטרה החשובה אליה מופנה הפרויקט".

השביעי באוקטובר: דורון והחייל החטוף עידן אלכסנדר

דורון הוא כאמור תושב קיבוץ חצור, המצוי יותר לכיוון דרום הארץ. מתקפת השביעי לאוקטובר פגעה בו בצורה הכי אישית, ביותר מדרך אחת. הוא אמנם לא היה בקיבוץ בזמן המתקפה, ומחבלי החמאס כמובן שלא הגיעו לשערי הקיבוץ, אבל הדי המתקפה – בהחלט כן נגעו בו.

דורון: "בשביעי לאוקטובר הייתי בכלל בראש פינה אצל חבר מהמילואים. בלילה שלפני המתקפה נערך בקיבוץ שלנו ליל אוהלים ליד חדר האוכל. עם פתיחת מתקפת הרקטות מהרצועה, כולם ברחו למרחבים מוגנים. גם המשפחה שלי היו בליל האוהלים הזה, אשתי והילדים, וזה היה מאוד מפחיד".

אבל זו לא היתה המכה העיקרית שדורון ספג במתקפה. "היינו גם משפחה מלווה של חייל בודד בשם עידן אלכסנדר ממדינת ניו-גרז'י בארה"ב, המשרת בגולני", דורון מספר, "עידן נחטף לעזה ממוצב 'הבית הלבן' בו שירת באותה שבת. ראינו אותו פעם אחרונה בסרטון שפורסם בשביעי לאוקטובר, בו מחבלי החמאס לוקחים אותו חי, על הרגליים לרצועה".

ש: כמשפחה מאמצת, אתם מקבלים עדכונים מהמדינה?

דורון: "למשפחה המאמצת אין שום מעמד חוקי מול הצבא, אנחנו לא מקבלים עדכונים מהצבא אלא רק מהמשפחה של החייל, עמה אנחנו בקשר יומיומי. המדינה נתקלת במצב כזה בפעם הראשונה, שבה חיילים עם משפחות מאמצות, נחטפו, ולכן לא הסדירה את זה. התחושה היא  שהכל באוויר, אין שום מידע ממשי על מצבו או האם ישוחרר במסגרת עיסקה כזאת או אחרת".

ש: ומה דעתך על המשא ומתן לעיסקה נוספת? אתה בעד קודם עיסקה ואחר כך השמדת החמאס, או שסבור ששחרור החטופים יושג רק באמצעות ריסוק סופי של החמאס?

דורון מאוד נחרץ בדעתו, ומעביר ביקורת חריפה על הממשלה: "חשוב לנצח את החמאס ולהשמיד אותו, למרות שלא בטוח שאפשר להשמיד את הרעל. מצד שני, לחטופים אין זמן, מדינת ישראל מחוייבת להביא אותם הביתה. בקצב הזה, אנחנו נקבל חזרה 134 ארונות, כל יום אנחנו מתבשרים על עוד חטוף שמת בשבי".

דורון סבור חד משמעית שקודם כל יש לבצע עיסקה ורק אחר כך להכריע את חמאס: "תמיד יהיה זמן ופתרונות למדינה להשמיד את החמאס. אני מאלה שחושבים שקודם כל יש לבצע עיסקה ואחר כך להרוג את כל אחד מאלו שהשתתפו בשואה שהתרחשה, מסינוואר ודרומה. הממשלה הפקירה אותנו פעם אחת, אין שום סיבה שהחטופים יופקרו פעם שניה. להם אין זמן".

להפוך את הלימון ללימונדה

דורון, למרות המצב האישי והלאומי, אופטימי מטבעו. הוא לומד גלישת גלים כנכה, ואף השתתף בנבחרת הפראלימפית בשתי אליפויות עולם בגלישה. "לא השתתפתי באולימפיאדות כי גלישת גלים עדיין לא נחשבת למקצוע אולימפי", הוא מחייך.

ש: ואם היית יכול לחזור בזמן, היית משנה את התאונה שלך, או שהמצב שלך היום הוא חלק ממי שאתה?

דורון: "תמיד הייתי רתום לעשייה ותרומה חברתית, הרבה לפני התאונה. העשייה החברתית שלי לא השתנתה, אני לא מסתכל אחורה ולא מחפש למה זה קרה לי. אבל בכנות, אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן ולמנוע את התאונה, הייתי עושה את זה. הייתי מוותר בשמחה על להיות משותק בפלג הגוף התחתון".

ש: ומה המסר שלך לקוראים?

דורון: "צריך לדעת להסתכל מה יש ומה קיבלנו, ולא רק מה שחסר, וצריך לעשות הכי טוב שאפשר עבור עצמך והסביבה. אני קם כל בוקר ומודה על מה שיש. מה שחשוב בחיים זה לדעת להפוך את הלימון ללימונדה".