במקום בו עוטפים אנדרטאות ישרפו משוררים, במקום בו עוטפים אנדרטאות יחללו נשים, במקום בו שורפים אנדרטאות יערפו ראשי אומנים, במקום בו עוטפים אנדרטאות יעטפו גופות נשים, כופרים.
במקום בו עוטפים אנדרטאות לא צומחת תקווה. במקום בו עוטפים אנדרטאות צומחים רק הייאוש, החורבן, הנקם, השנאה, האיבה, הבורות, החידלון, החושך, צומחת אנדרטה לרשע, לחרפת האדם.
בעבר חיבבתי את לונדון, בירה יפיפייה, שכיות חמדה תרבותיות מקיפות אותה, ביקרתי בה מספר פעמים ובאחת מהן עם בני משפחתי כולם.
ב
אותו הביקור ביקשנו לחוות את חוויית ההייד פארק, הבמה הטובה בעולם בה כל בר דעת המבקש לשאת דבריו לרוח או לשומעים המתקבצים סביבו מוזמן לטפס על כיסא, על סולם או על שלושה גברים חסונים.
עבורי היה קסם מיוחד במקום הזה, היכולת להביע את עצמך, מבלי לבקש רשות, מבלי לצפות למחיאות כפיים, מבלי למרפק את הדרך לבימה, הייתה עבורי התגלמות חופש הביטוי הנעלה, בזמן שחלק מבני משפחתי שכרו אופניים וטיילו בפארק הענק והיפה, הצטרפתי למספר קבוצות.
הראשונה קבוצת איסלמיסטים ארוכי זקן וגלימות שהציעו לי, יהודי חובש כיפה סרוגה, חומר לקריאה בנושא האיסלם, לשמע קריאות ה'זנגה זנגה', של בחור צעיר עם תלתלים שחורים העומד על השלב האחרון של הסולם וזועק נגד מועמאר קדאפי, וממולו בחור בגיל העמידה קרח וממושקף, יהודי הנושא בדגל משולב של פלשתים וישראל ומדבר על חלום שתי המדינות והשלום, החלטתי גם אני לנאום.
בתי המהנדסת שהייתה אז צעירה לימים ניסתה להניא אותי מההרפתקה הבלתי מתוכננת, ברם, חשתי באווירה המאפשרת על אף שהרוב המוחלט מבין עשרות האלפים היו ערבים ממדינות שונות, לא טיפסתי על סולם, ואפילו לא על שרפרף, עמדתי לי סתם ודיברתי.
ערבי ממצרים התעניין, פיתחנו שיחה על המצרים במדינת ישראל, על נאצר וסאדאת, על שוק חאן חלילי בו ביקרתי בטיולי במצרים, הוא צחק בפה מלא כששיתפתי אותו שבאלכסנדריה המצרים קראו לי יונס שלבי, שם של שחקן אהוב ומפורסם, אשר לדברי המצרים. אני מזכיר אותו במראי, אני זוכר ששיתף כי הוא עובד בקרקס בלונדון, באחזקה, נפרדנו בחיוך ובתמונה ובתי המהנדסת נשמה לרווחה.
אני משתף בזיכרונותיי אלה בשל חלוף השנים ושינוי המציאות, שינוי הרוח הפלורליסטית לרוח פונדמנטליסטית, התמורות המתחוללות באירופה ובארה"ב עם קליטת מיליוני מהגרים מוסלמים למדינות אירופאיות והשפעת האל חזור תוך שינוי אופיין וצביונן.
ועתה, בהייד פארק, ערש הפלורליזם, מקדש חופש הביטוי, מעוז הדמוקרטיה, קדמת הנאורות, קבלת האחר והשונה, בלב לונדון, שוטרים מאבטחים אנדרטה, מכסים את צורתה אל מול המון פורע, מוסת, שונא, אל מול חובבי אנשי התועבה, תומכים נלהבים באנסים, משספי גרונות, שורפי ילדים, חוטפי תינוקות וקשישים, בוזזי, חרפת האנושות.
עם הנצח ינצח את אויביו, עם ישראל יביס את מבקשי רעתו, העם אשר ראה ממלכות ומעצמות קורסות, נעלמות, נמחקות ימשיך להאיר את העולם, אך מה יהיה על הבריטים, הצרפתים, הבלגים, הספרדים, האמריקנים, הגרמנים, האוסטרלים, מה יהיה על כיבוש הגלוי של הקנאים, הפונדמנטליסטים המנהלים ביד גסה את מלחמתם בכופרים?
פתיחת השערים, חורבן הגבולות, תמימות המערב בחשיבתו כי כושי יהפוך עורו ונמר חברבורותיו, המיטה ותמיט אסון גדול על העולם הנאור, העולם הנאלץ לשמור עם נשקים על אנדרטאותיו העטופות מאימת הפורעים הבריונים, האורחים שהיו לבעלי הבית, וזוהי רק ההתחלה.
אני הבא מהבורות, מהגדרות, מכבשני האש, מארובות הפיח, אני הבא מהמקלחות, מהיערות, מהרעב ומהכפור; אני הבא מגאיות ההריגה, מהררי החושך מעמקי הצלמוות האיום; אני הבא, מהייסורים והגיהנום; אני הבא משם, מהמקום בו אלוקים כיסה עין האדם, ערל ליבו, סירס מוסריותו, הפכו מצלם לצלמוות. אני הבא משם.
אני הבא מהשתיקות, מהזעקות, מהפחד, מהחרדה, אני הבא מהאלם מהדממה, מהמפגש המתועב עם צלם האדם הנרמס עד דק ברגל גסה, אני הבא מהאימה מהצחוק המתגלגל אחר הירי בתינוק, מהמגף על צוואר האיש עם הזקן, אני הבא משם, מהשותקים מפנים העורף כאילו לא ידעו, אני הבא משם.
אימי נולדה במקנס המעתירה שבמרוקו, אבי נולד באל קסה פרוונה בספרד. אני הבא משם, הסתובבתי בין דמויי אדם, מתים מהלכים, באושוויץ, בבוכנוולד, בבירקנאו, הסתתרתי עימם בדירי חזירים באסמים הבוערים, שמעתי את ניפוצי שמשות חנויותיהם, חזיתי בשריפת בתי כנסיותיהם, הלכתי בכיכר הומה יהודים מובסים, מושפלים, חסרי אונים, אני הבא משם.
אני הבא משם, אני היהודי, בן לעם הנבחר, הבוחר בכל יום להיות חלק מהעם שלי, חלק מאחיי החיים והמומתים, חלק מהתחייה הלאומית המתחדשת, מהגבורה היהודית הנצחית, חלק מדור התקומה והניצחון, המנגב בכל יום מחדש דמעותיו ומביס את השונאים, את מבקשי רעתו של עם הנצח; אני הבא משם, לא עוד חסר אונים, לא עוד קורבן חסר מגן, לא עוד חסר בית, אני הבא משם, יהודי ישראלי גאה בעמו, במולדתו בערכיו, באמונותיו, בדרכו.
בכל יום אני משוטט בין דפי ההיסטוריה, מדלג מפוגרום לטבח, משריפה לחנק, מאונס לחרפת האדם, מבוז להשפלה, משנאה לחרדה, ובכל דף מדפי ההיסטוריה אני כותב פרק חדש, בין מסך העשן לתימרות האש המטפסות עד לב השמיים.
אני הבא משם, כותב את סיפור הישרדותו של העם היהודי שעמד בכל המהמורות, בכל הזוועות האנושיות והבלתי אנושיות, אני הבא משם עומד מול הרשע ומביט באישוניו עד שישפיל מבטו.
אני הבא משם ממשיך גם בימים אלה להצמיח במקום שעקרו, לבנות במקום שהרסו, לחיות במקום בו זרעו חורבן ומוות; אני הבא משם, מהחורבן היהודי עולמי הגדול בתולדות האנושות מנער מעלי בכל בוקר את אפר מבקשי רעתי, מנגב את דמעותיי, ומגלה כי מעיין חיי מבעבע, מפכה, לא יכלה לעד.
אני הבא משם, עובר בין בארי לשדרות, בין ניר עם לאופקים, בין כפר עזה לנתיבות, מביט על החורבן וההרס, שומע את הזעקות, רואה את המראות, מריח את הריחות ויודע לעד ייחתם פרק נורא זה בין דפי ההיסטוריה היהודית, אחריו יעלה ויבקע אור גדול, אור של בנייה ותקומה, אור של נחמה מתוך עוצמה, אורו של העם היהודי – הבא משם – אור תחייה, אור הניצחון!
אני הבא משם אוחז בידי אמונה ותקווה, מותיר את הייאוש לשונאינו, למבקשי רעתנו, למבקשים להשמידנו.
אני הבא משם איני הולך לשומקום, צועד במסלול היהודי עד למיגורו המוחלט של החושך מהעולם, אני הבא משם ובידי דגל מדינת ישראל מונף אל על, אני הבא משם זוכר, אינו שוכח וממשיך בדרך המחברת לשם, אני הבא מכאן.
כדורי הרובה שפספסו – מעשה ידי האל – רק במילימטרים את מוחו של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, עלולים להצליח במטרתם כאן בירושלים. ההסתה החמורה והמטורללת נגד טראמפ ונתניהו, אשר לה מאפיינים דומים מאוד, ואשר הסתיימה בנס במקרה של הראשון, עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית כתובה מראש כאן בישראל. עיצרו את הטירלול לפני שיהיה מאוחר!
האמנם למדנו משגיאת העבר של האכלת המפלצת בתמורה לשקט, שהתפוצצה בשבעה באוקטובר? ההפגנות והשביתות מראות שיש חלקים גדולים בחברה הישראלית שעוד לא הפנימו את הלקח
הפיכת ראש הממשלה הנבחר לאויב העם וההסתה הפרועה נגדו היא קדימון לפשיזם של סתימת פיות ודיקטטורה מפני אלו שרוממות הדמוקרטיה בגרונם
ח"כ לשעבר, האלוף דיין, יו"ר "מבטחי – פורום מפקדים לאומי", לשעבר סגן הרמטכ"ל וראש המל"ל, מדבר על המלחמה בעזה, על ההבדל בין אחריות לאשמה, על המתח בין הדרג הלוחם לבין הפיקוד העליון של הצבא, וגם על ההיערכות לכניסה מחדש לפוליטיקה במסגרת הליכוד. עם שורשים עמוקים הנטועים בעמק בו גדל והתחנך, במושב היוגב, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, מדבר באופן טבעי על ענייני צבא וביטחון, אבל דווקא ההתנסות כיו"ר מפעל הפיס נשיא מייסד של כנס שדרות לחברה וחינוך, מושכת אותו לתחום החינוך: "לא פחות חשוב מענייני הביטחון"
עיריות מגדל העמק, עפולה ונוף הגליל לא השתתפו בשביתה הפוליטית של ההסתדרות, אולם המועצות האזוריות עמק יזרעאל ומגידו כן השתתפו, ולו באופן חלקי. נראה כי גם בעניין זה, ההתנהלות היתה כפופה לנטייה הפוליטית של ראשי הרשויות השונים
מחלוקת בין העירייה לבין יו"ר האופוזיציה אלגריה בן קסוס על גביית תשלום עבור כרטיסים למופע סיום הקיץ, לאחר שבשנים קודמות היה מדובר באירוע חינמי. סלע המחלוקת – האם המשטרה הורתה לגבות תשלום עבור האירוע, או רק הורתה על כירטוס לצורך הגבלת מספר הבאים למופע?. בן קסוס: "אנו יודעים מי החליט לגבות את הכסף בעירייה". העירייה: "הוראות המשטרה מדברות בעד עצמן, 3,000 איש נהנו מהמופע, רובם בני העיר"
